עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות
מייל
danialog14@gmail.com
חברים
שאריות של החייםBlackChamomileתיאוfrikit so what??אד;-)TigerLily
lidanThese HeavencosmicBFFLonelyGirlעוד מוזרה בעולםMeshi
gamer girlsmooth criminalאפרתomerEmo LifeGhost Dog
נושאים
לא צריך לוותר
בשביל להתבגר- את לא צריכה לוותר על הילדות
בשביל שיקשיבו לך- את לא צריכה לוותר על הקול השקט
בשביל לבכות- את לא צריכה לוותר על הצחוק
בשביל לכעוס- את לא צריכה לוותר על השמחה
בשביל להגיד 'לא'- את לא צריכה לוותר על ה'כן'
בשביל לדעת- את לא צריכה לוותר על החוסר ידע

בשביל להיות את- את לא צריכה לוותר עצמך
פוסטים בנושא פרק ד
נקודת מפגש [הסיפור מאחורי] פרק ד': המפקד
12/08/2013 18:21
דניאל
נקודת מפגש, הסיפור מאחורי, פרק ד, המפקד
אוקי אני מפרסמת את הפרק הזה[ שוב] כי נמחק לי [שוב] הפוסט.. אבל למדתי מטעיות עשיתי העתק הדבק לוורד והנה הפרק: "היום שבו תשאבי ממני את כל הכוחות?" "מהממ" אמרה סוקואלה וליקקה את שפתיה "מה דעתך על וולפר?" שאלתי אותה "וולפר?" שאלה " למה אתה שואל?" "את תסכימי להחליף אותי  המשך...
2 תגובות
נקודת מפגש פרק ד'
04/08/2013 16:56
דניאל
נקודת מפגש, פרק ד
המשכתי ללכת עם האיש המוזר עם המסכת ברזלים יצאנו כבר מהבית והלכנו על שביל אבנים שתקנו הקולות היחידים שהושמעו היו קולות פצפוץ האבנים מתחת לרגלינו, זה היה ירח חצי מלא הסתכלתי עליו ידעתי שאיי שם יש מישהו שייחלץ אותי מהבחירה הזאת ניסיתי לחשוב על מה שהאיש אמר לא ידעתי אם  המשך...
2 תגובות
האיש בברדס הכחול פרק 4
06/07/2013 17:26
דניאל
האיש עם הברדס הכחול, פרק ד
זו הייתה סמטה חשוכה היא נראתה ארוכה המון גדרות ובניינים נטושים בצבע סגול בהיר וכחול כהה הקירות התקלפו והראו את החלק הפנימי של הקיר- לבנים חומות מודבקות במלט שחולדות בחלק האחרון של פירוקו נייט לא פחדה היא אהבה מקומות כאלה משום מה. "אוקיי" אמרה נייט "רק כדי להיות לוודאות מה  המשך...
5 תגובות
חיפוש
ארכיון
רוגע

עם דברים כאלה אני יכולה לחרפן אנשים.. כולם לחוצים תמיד ומודאגים, אבל אני לא זוכרת את עצמי דואגת, כאילו אני תמיד דואגת למה יקרה אחר כך אבל חוץ מזה אני יודעת שהכל יסתדר.. כי ככה זה אצלי.. הכל תמיד מסתדר. כי אי אפשר שזה אהיה אחרת.. אין סיטואציה כזו..

פעם אחת קרה לי, משהו שולי קטן ולא חשוב לא היה לי איך להגיע למופע של חברות שלי, אבל הייתי שאננה מדי הייתי בטוחה שכמו תמיד הכל יסתדר, אבל לא, בסוף לא הלכתי למופע.
תליתי את הכרטיס על הלוח שהם וחיכיתי, חיכתי לסרטים שאני אראה, להופעות אחרות, לקבלות מאוטובוס, חיכיתי לדברים שכן יסתדרו, והם הגיעו, יש לי את הכרטיס עדיין על הלוח קבור בין המום כרטיסים אחרים אבל הוא עדיין שם, להוכיח וגם להזכיר לעצמי- שרק הרוב מסתדר
קרבי

את הצד הזה בעצמי קצת קשה לי להסביר.
אני אהיה בקרבי,
לא אני לא רוצה להיות בקרבי אני רוצה
אבל אני לא אומרת שאני רוצה,
אם אני אגיד שאני רוצה להיות
זה אומר שיש ספק אם אני אהיה או לא אהיה,
ואני אהיה בקרבי,

מדינת ישראל חשובה לי בצורה שאין לי מושג איך להסביר,
זה התחיל כמה שבועות לפני שסבא שלי נפטר
בדיוק גמרתי את העבודת שורשים עליו,
למדתי על מה הוא היה
העבודה מוצגת עכשיו בבית התפוצות
ובאתר של הקיבוץ שבו הוא גדל.

סבא שלי היה לוחם בפלמ"ח
והעביר לי את הכחול לבן שבדמו.
ובכל פעם שאני מדברת
או חושבת על ארץ ישראל
אני מתמלאת גאווה.
אני גאה להיות חלק ממדינת ישראל,
אני גאה להיות נכדה של סבא שלי,
אני גאה בלשמוע על סיפורי ההעלייה של סבתא שלי,
אני גאה בלחשוב על השירות של אמא שלי
ואני גאה מורשת שאבא שלי השאיר לי,
בכל פעם ששיר התקווה מתנגד וכולם עומדים אני שרה אותו עם ראש מורם עם חיוך גדול "להיות עם חופשי בארצנו" צריך יותר מזה?

אני גאה באץ ישראל,
ואני גאה במורשת של העם היהודי
ואני לא מתכוונת לוותר על זה,
לכן אני אהיה בקרבי.