עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות
מייל
danialog14@gmail.com
חברים
שאריות של החייםBlackChamomileתיאוfrikit so what??אד;-)TigerLily
lidanThese HeavencosmicBFFLonelyGirlעוד מוזרה בעולםMeshi
gamer girlThelseאפרתomerEmo LifeGhost Dog
נושאים
לא צריך לוותר
בשביל להתבגר- את לא צריכה לוותר על הילדות
בשביל שיקשיבו לך- את לא צריכה לוותר על הקול השקט
בשביל לבכות- את לא צריכה לוותר על הצחוק
בשביל לכעוס- את לא צריכה לוותר על השמחה
בשביל להגיד 'לא'- את לא צריכה לוותר על ה'כן'
בשביל לדעת- את לא צריכה לוותר על החוסר ידע

בשביל להיות את- את לא צריכה לוותר עצמך
פוסטים בנושא פרק א
נקודת מפגש [הסיפור מאחורי] פרק א' :וולי
07/08/2013 22:07
דניאל
נקודת מפגש, הסיפור מאחורי, פרק א, וולפר
"וולפר" צעק אליי הייצור שלצערי הייתי צריך לקרוא לו המפקד "כן המפקד?" "אמורה הגיע לכאן אחת עם כישורים כמו שלך. אני צריך שתעזור לי איתה, היא טיפוס עקשן" "גם לה יש את התסמונות?" שאלתי ועייני נצצו "לא היא גם לה יש משהו במחשבות" "אההה." התאכזבתי "טוב מה אתה רוצה שאני  המשך...
4 תגובות
נקודת מפגש- פרק א'
26/07/2013 22:59
דניאל
נקודת מפגש, פרק א
הרגשתי שאני לא יכולה לשאת עוד את הדברים האלה על הלב. החלטתי להתקלח, זה יכול לנקות אותי באופן מטאפורי וגם יש סיכוי קטן שזה אשכיח ממני את הבעיות האמתיות עכשיו. הורדתי את בגדיי- פשטתי את החולצה השחורה, היא פגעה בטיליון השרשרת שלי. לאחר מכן הורדתי את החזייה, פתחתי את האבזם,  המשך...
14 תגובות
האיש בברדלס הכחול פרק 1
05/07/2013 23:08
דניאל
האיש עם הברדס הכחול, פרק א
באותו ערב חורף סגרירי יצאה נייט להוריד את האשפה, נייט תמיד פחדה מלצאת החוצה בלילה היא הייתה פראונידית מאז ומתמיד, היא מאמינה ברוחות שדים שטן ומלאך (אלוקים) אנשי זאב אלא שעכשיו יש לה עוד סיבה להאמין היא הבה את זה אך נזהרה ופחדה מאד. בכל אופן נייט ירדה במדרגות לצלילי  המשך...
3 תגובות
חיפוש
ארכיון
רוגע

עם דברים כאלה אני יכולה לחרפן אנשים.. כולם לחוצים תמיד ומודאגים, אבל אני לא זוכרת את עצמי דואגת, כאילו אני תמיד דואגת למה יקרה אחר כך אבל חוץ מזה אני יודעת שהכל יסתדר.. כי ככה זה אצלי.. הכל תמיד מסתדר. כי אי אפשר שזה אהיה אחרת.. אין סיטואציה כזו..

פעם אחת קרה לי, משהו שולי קטן ולא חשוב לא היה לי איך להגיע למופע של חברות שלי, אבל הייתי שאננה מדי הייתי בטוחה שכמו תמיד הכל יסתדר, אבל לא, בסוף לא הלכתי למופע.
תליתי את הכרטיס על הלוח שהם וחיכיתי, חיכתי לסרטים שאני אראה, להופעות אחרות, לקבלות מאוטובוס, חיכיתי לדברים שכן יסתדרו, והם הגיעו, יש לי את הכרטיס עדיין על הלוח קבור בין המום כרטיסים אחרים אבל הוא עדיין שם, להוכיח וגם להזכיר לעצמי- שרק הרוב מסתדר
קרבי

את הצד הזה בעצמי קצת קשה לי להסביר.
אני אהיה בקרבי,
לא אני לא רוצה להיות בקרבי אני רוצה
אבל אני לא אומרת שאני רוצה,
אם אני אגיד שאני רוצה להיות
זה אומר שיש ספק אם אני אהיה או לא אהיה,
ואני אהיה בקרבי,

מדינת ישראל חשובה לי בצורה שאין לי מושג איך להסביר,
זה התחיל כמה שבועות לפני שסבא שלי נפטר
בדיוק גמרתי את העבודת שורשים עליו,
למדתי על מה הוא היה
העבודה מוצגת עכשיו בבית התפוצות
ובאתר של הקיבוץ שבו הוא גדל.

סבא שלי היה לוחם בפלמ"ח
והעביר לי את הכחול לבן שבדמו.
ובכל פעם שאני מדברת
או חושבת על ארץ ישראל
אני מתמלאת גאווה.
אני גאה להיות חלק ממדינת ישראל,
אני גאה להיות נכדה של סבא שלי,
אני גאה בלשמוע על סיפורי ההעלייה של סבתא שלי,
אני גאה בלחשוב על השירות של אמא שלי
ואני גאה מורשת שאבא שלי השאיר לי,
בכל פעם ששיר התקווה מתנגד וכולם עומדים אני שרה אותו עם ראש מורם עם חיוך גדול "להיות עם חופשי בארצנו" צריך יותר מזה?

אני גאה באץ ישראל,
ואני גאה במורשת של העם היהודי
ואני לא מתכוונת לוותר על זה,
לכן אני אהיה בקרבי.