המוות מבחנתי הוא העדפה, בכל רגע ורגע שנייה ושנייה אתה בוחר אם להיות מת או להמשיך לחיות, בכל זמן אפילו עכשיו בדקות הכי נינוחות בהם לא קורה כלום אתה נמצא בסכנת חיים, אפילו כשאינך מודע בכך. הומצאו מליוני דרכים למות ובכל זאת יש המשך.
הרבה זמן לא חשבתי ככה על המוות כאל מובן מאליו, כמו הרבה דברים זה קרה בגלל שיעור ערבית, השבוע יצאנו כל מי שלומד ערבית לאתר הנצחה של אלי כהן, בגלילות צמוד לסינמה סיטי, ועם המורה שלנו לא חסר בדיחות על המיקום ("שלי, על הדרך את לא יכולה להחזיר את הסרט שאת חייה בו?" היה הבדיחה הכי שנונה, שתבינו לאיזה דרגות פיגור הדרדרנו...) בסיור הראו לנו סרט על 8-200 וסרט על איך המוסד השב"כ פועלים ביחד, היה גם שאלות וקריאת ידיעות מעיתונים בסוריה אבל הכי מצמרר היה האתר הנצחה, היו מוטבעים על אבן מאות חללי מודיעין, מי שממש התעמק בבלוג שלי ייכל לראות עד כמה הדברים האלה מצמררים אותי, באחד מהקירות היה חרוט שמו של יוני נתניהו, אח של ביבי, החייל שהדריך אותנו הקריא לנו קטעים מתוך הספר "מכתבי יוני" באחד מהקטעים נאמר כך
"המוות – הוא אינו מפחיד אותי, הוא מסקרן אותי. הוא חידה שניסיתי, כמו שניסו אחרים, לפתרה ללא הצלחה. איני מפחד מפניו, מפני שאיני מייחס ערך רב לחיים עצמם ללא מטרה. ואם דרוש יהיה שאקריב את חיי להגשמת המטרה שאקבע להם, אעשה זאת בשמחה."
הציטוט הזה עורר בי צמרמורת וגרם לי להיזכר במחשבותי הישנות מהן נמנעתי בעזרת מחשבות אחרות בלבד, המוות יסקרן אותי לעולם ועד אך לא אכפה על עצמי אותו. אמתין לו בסבלנות, בעבר שאלתי את עצמי מה תהיה הדרך שאעדיף למות, כשהתבגרתי טיפה עניתי על השאלה הזו כך "אני רוצה למות מזקנה או ממלחמה" בין האנשים המועטים אשר שיתפתי איתם את מחשבותיי עלתה השאלה 'ומה אם מישהו שמת בדרך אחרת, ממחלה או משהו אז מה זה לא בסדר?' איך אהבתי ששאלות אותי את השאלה הזו הייתי עונה באופן כמעט מיידי "מי שמת ממחלה, מת לאחר מלחמה."
הדרך שבה אני מדברת על המוות בפשטות מתריסה שכזו הפחיתה את פחדיי מהמוות שלי ושל אנשים אחרים. 'מוות זו בחירה' אני מזכירה לעצמי על אף שאני זוכרת 'הוא לא מפחיד, הוא בסך הכל אפשרות.' מובן שבעקבות מחשבות אלה עלו לי המון רעיונות לשירים
"אתם שם למטה מדברים על עצמותיי
לא רע לי כאן למעלה
מאלצים אותי לחשוב שוב על חיי
'בטח רע לו שם' נדמה לה
ורק אני שותק כי נגמרו לי קצבת המילים
אני כאן עכשיו,אך מחכה לאחרים."
למרות בחרתי בחיים אני לא מרפה ממחשבות על המוות ועל מה שבא אחרי, אני מעדיפה לחשוב שטוב שם, שיש שם מקום שבני האדם עוד לא הצליחו להבין אותו מרוב שהוא טהור וצח. אבל לא בגלל זה אני חושקת במוות,
אני חושקת במוות, כי הוא הדבר האחרון שאעשה בחיי, ואני רוצה לפחות שיהיה לו משמעות.
