עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות
מייל
danialog14@gmail.com
חברים
שאריות של החייםBlackChamomileתיאוfrikit so what??אד;-)TigerLily
lidanThese HeavencosmicBFFעוד מוזרה בעולםMeshigamer girl
ThelseאפרתomerEmo LifeGhost Dog
נושאים
לא צריך לוותר
בשביל להתבגר- את לא צריכה לוותר על הילדות
בשביל שיקשיבו לך- את לא צריכה לוותר על הקול השקט
בשביל לבכות- את לא צריכה לוותר על הצחוק
בשביל לכעוס- את לא צריכה לוותר על השמחה
בשביל להגיד 'לא'- את לא צריכה לוותר על ה'כן'
בשביל לדעת- את לא צריכה לוותר על החוסר ידע

בשביל להיות את- את לא צריכה לוותר עצמך

החניה של סבתא דורה.

18/08/2013 13:03
דניאל
זה אהיה פוסט נוסטלגי, 
והוא גם ישטוף את כל העצב הלא אופייני לי שיש מתחת לפוסט.

בתור ילדה קטנה, 
הבילוי השני המועדף עליי 
היה לבקר את סבתא דורה, 
אמא של אבא, 
סבתא דורה הייתה ועדיין הסבתא האידאלית, 
תמיד יש לה ממתקים בארון,
 היא הולכת לשחק ברידג' פעמיים או שלוש בשבוע והיא מצוינת בזה, 
היא הולכת לחוגי שחיה, י
ש לה מגירות שאסור לפתוח, 
היא.. היא אלמנה מאז שהכרתי אותה,
 האמת שהרבה לפני שאמא שלי בכלל הכירה אותה, 
אבל איכשהו זה לא מפריע לה להיות הסבתא הכי טובה שיש,

מסבתא שלי ירשתי את התכונה של זבלנות,
 שתינו מפחדות לזרוק דברים.
יש לי אני חושבת מבחן בהנדסה מכיתה ג' שקיבלתי בו 64, 
הצלחתי איכשהו לתרץ למה לשמור אותו, 

ככה גם סבתא שלי.
סבתא שלי גרה בתוך בניין בראשון לציון,
בבניין יש חניה שנהפכה להיות המחסן שלה,
יש בו המון דברים,
ושוב בעיניה של ילדה בת 4 הכל נראה גדול יותר, 
אז בתור ילדה לא היה לה הרבה דברים היה בו ה-כ-ל. 

ועכשיו הילדה בת 4 תדבר מגרוני:
יש בו מלאי שלם של לגו, שיכול להספיק לכל המדינה,
יש בו את כל המשחקי קופסה שיש בעולם
יש בו איזה ספרים שאת רוצה מלפני איזה 100 שנה!!
יש בו כל מיני בובות ממש מגניבות
יש בו איזה מנורה משונה..
הבעיה היחידה זה הריח המוזר 
אבל הכי טוב שסבתא מרשה לי לקחת מה שאני רוצה!!

איכשהו הבילוי הזה התפספס לאחותי הקטנה, 
היא מעדיפה לשחק במיקמק 
במקום לראות את נפלאות המחסן. 
אתמול הייתי אצל סבתא דורה 
ורציתי להיזכר שוב בחניה 
[וגם חשבתי על זה שאף פעם לא שיחקתי שבץ נא] 

הסתכלתי שוב על המחסן והפעם הילדה בת ה14 תדבר מגרוני:
במחסן של סבתא יש המון מדפים
יש בו 4 קופסאות שהיו של אוכל מוכן והיום יש בהם לגו
יש בו איזה 6 משחקי קופסה, ורובם בכלל באנגלית.
יש בו את כל הסדרה של קופיקו ועוד כל מיני אינצקלופדיות
יש בו סלסלה גדולה טיפה מהממוצע שיש בה בובות שכנראה בנדוד שלי קיבל ממקדונלס
יש לו ריח של גלגלי מכוניות משומשים
הדבר היחיד שתפס את העין זה מנורה בצורת נרגילה. 

אני אוהבת לחשוב על החניה של סבתא דורה, 
החניה מעידה על הזמנים שהשתנו, 
ועל נוסטלגיות שמורות. 
וגם מעידה שאני בכל זאת לא מאומצת [;
18/08/2013 13:08
ניסים ונפלאות במחסן של סבתא דורה.. אח, מזכיר לי משהו.
אני זוכר שכשהייתי מבקר את סבתא שלי, הייתי יורד למחסן והיה שם מלא מלא דברים, חלקם בכלל שלי כשהייתי קטן. זה מדהים איך הם עדיין שם.
בקשר למבחן שלך מכתה ג', אני יכול לארגן לך עוד כמה נכשלים (חלק מכתה ח', זה יותר שווה)
דניאל
18/08/2013 13:10
חחחח יש לי משלי תודה ><"
וכן, רב הדברים במחסן זה של בני דודים שלי..
18/08/2013 13:10
אצלי הבילוי אצל סבתא זה כמו בית מלון
מזגן, טלווייזיה.. אוכל כמה שבא לי..
אני מתה על סבתא שלי...
לבקר אצל סבתא זה הדבר הכי כיף בעולם :]
דניאל
18/08/2013 13:14
סבתות זה דבר שתמיד מעלה חיוך לדעתי [:
18/08/2013 13:33
ליאן, את צודקת!! גם לי היה ככה הבילוי עם סבתא. אצלי גם פלוס בית האבות:)
18/08/2013 13:35
לפי איך שאת מתארת את סבתך אני בטוחה שהיא מקסימה.
זה חשוב להיות קרובה גם לסבתא.
סבתא זה דבר חשוב בעיני.
היא מבינה אותך כמו אמא, תומכת בך מתי שאת צריכה וכו'...
ויפה שנקשרת אליה.
דניאל
18/08/2013 13:37
היא מקסימה, אבל עכשיו אנחנו כבר פחות קרובות וגם אין לנו כל כך הרבה על מה לדבר- סבתא שלי בן אדם חכם והיא יודעת שבגיל ההתבגרות ילדים לא כלכך אוהבים לשתף.. לפי מה שהבנתי ממנה,

אבל פעם היינו הרבה יותר קרובות מסיבה קצת יותר עצובה..
כתיבת תגובה:
שמכם:

אימייל:

קישור:

תגובה:

חיפוש
ארכיון
רוגע

עם דברים כאלה אני יכולה לחרפן אנשים.. כולם לחוצים תמיד ומודאגים, אבל אני לא זוכרת את עצמי דואגת, כאילו אני תמיד דואגת למה יקרה אחר כך אבל חוץ מזה אני יודעת שהכל יסתדר.. כי ככה זה אצלי.. הכל תמיד מסתדר. כי אי אפשר שזה אהיה אחרת.. אין סיטואציה כזו..

פעם אחת קרה לי, משהו שולי קטן ולא חשוב לא היה לי איך להגיע למופע של חברות שלי, אבל הייתי שאננה מדי הייתי בטוחה שכמו תמיד הכל יסתדר, אבל לא, בסוף לא הלכתי למופע.
תליתי את הכרטיס על הלוח שהם וחיכיתי, חיכתי לסרטים שאני אראה, להופעות אחרות, לקבלות מאוטובוס, חיכיתי לדברים שכן יסתדרו, והם הגיעו, יש לי את הכרטיס עדיין על הלוח קבור בין המום כרטיסים אחרים אבל הוא עדיין שם, להוכיח וגם להזכיר לעצמי- שרק הרוב מסתדר
קרבי

את הצד הזה בעצמי קצת קשה לי להסביר.
אני אהיה בקרבי,
לא אני לא רוצה להיות בקרבי אני רוצה
אבל אני לא אומרת שאני רוצה,
אם אני אגיד שאני רוצה להיות
זה אומר שיש ספק אם אני אהיה או לא אהיה,
ואני אהיה בקרבי,

מדינת ישראל חשובה לי בצורה שאין לי מושג איך להסביר,
זה התחיל כמה שבועות לפני שסבא שלי נפטר
בדיוק גמרתי את העבודת שורשים עליו,
למדתי על מה הוא היה
העבודה מוצגת עכשיו בבית התפוצות
ובאתר של הקיבוץ שבו הוא גדל.

סבא שלי היה לוחם בפלמ"ח
והעביר לי את הכחול לבן שבדמו.
ובכל פעם שאני מדברת
או חושבת על ארץ ישראל
אני מתמלאת גאווה.
אני גאה להיות חלק ממדינת ישראל,
אני גאה להיות נכדה של סבא שלי,
אני גאה בלשמוע על סיפורי ההעלייה של סבתא שלי,
אני גאה בלחשוב על השירות של אמא שלי
ואני גאה מורשת שאבא שלי השאיר לי,
בכל פעם ששיר התקווה מתנגד וכולם עומדים אני שרה אותו עם ראש מורם עם חיוך גדול "להיות עם חופשי בארצנו" צריך יותר מזה?

אני גאה באץ ישראל,
ואני גאה במורשת של העם היהודי
ואני לא מתכוונת לוותר על זה,
לכן אני אהיה בקרבי.