עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות
מייל
danialog14@gmail.com
חברים
שאריות של החייםBlackChamomileתיאוfrikit so what??אד;-)TigerLily
lidanThese HeavencosmicBFFLonelyGirlעוד מוזרה בעולםMeshi
gamer girlThelseאפרתomerEmo LifeGhost Dog
נושאים
לא צריך לוותר
בשביל להתבגר- את לא צריכה לוותר על הילדות
בשביל שיקשיבו לך- את לא צריכה לוותר על הקול השקט
בשביל לבכות- את לא צריכה לוותר על הצחוק
בשביל לכעוס- את לא צריכה לוותר על השמחה
בשביל להגיד 'לא'- את לא צריכה לוותר על ה'כן'
בשביל לדעת- את לא צריכה לוותר על החוסר ידע

בשביל להיות את- את לא צריכה לוותר עצמך
ארכיון נובמבר 2014
בחירה אחר בחירה
02/11/2014 20:35
דניאל
ואז פשוט החלטתי שנמאס לי, נמאס לי להתחרט שלא התחרטתי, נמאס לי להקשיב לכללים, נמאס לי לחכות עד שזה ישתנה ואז להידפק, ונמאס לי להיות זו שאף אחד לא מבין למה היא פה. וכן נכון שזה גובה מחיר, ונכון שיש שם אחלה אנשים אבל מי אמר ששם לא יהיו? וזה  המשך...
2 תגובות
ההרגשה הזו....
16/11/2014 21:55
דניאל
תמיד אמרו לי על ההרגשה הזו שזו הרגשה נפלאה, משהו שאי אפשר להסביר במילים, מן פרפרים בבטן נעימים כאלה בכל מחשבה, מן חיוך מטופש בכל פעם שעולה השם בשיחה, תמיד אמרו לי שאין עוד דבר כזה בכל העולם, תמיד אמרו לי אבל אני בחיים לא הרגשתי את זה בעצמי. אני  המשך...
2 תגובות
אני בסדר... באמת שאני בסדר..
19/11/2014 21:38
דניאל
אוופ אבל מצי יגיע כבר הבנאדם שיבין שאני סתם זיוף של אושר?! מתי יגיע הבנאדם שיבין שכל החיוך שלי והמבטים השמחים שלי הם סתם תוצאה מפסימיות ודיכאון מודחק?! מתי יגיע כבר הבנאדם שכשאני אגיד ״סתם אין לי כח לדבר עם אנשים״ ישמע ״תדברו איתי ומהר גי אחרת אני לא יחזיק  המשך...
3 תגובות
חיפוש
ארכיון
רוגע

עם דברים כאלה אני יכולה לחרפן אנשים.. כולם לחוצים תמיד ומודאגים, אבל אני לא זוכרת את עצמי דואגת, כאילו אני תמיד דואגת למה יקרה אחר כך אבל חוץ מזה אני יודעת שהכל יסתדר.. כי ככה זה אצלי.. הכל תמיד מסתדר. כי אי אפשר שזה אהיה אחרת.. אין סיטואציה כזו..

פעם אחת קרה לי, משהו שולי קטן ולא חשוב לא היה לי איך להגיע למופע של חברות שלי, אבל הייתי שאננה מדי הייתי בטוחה שכמו תמיד הכל יסתדר, אבל לא, בסוף לא הלכתי למופע.
תליתי את הכרטיס על הלוח שהם וחיכיתי, חיכתי לסרטים שאני אראה, להופעות אחרות, לקבלות מאוטובוס, חיכיתי לדברים שכן יסתדרו, והם הגיעו, יש לי את הכרטיס עדיין על הלוח קבור בין המום כרטיסים אחרים אבל הוא עדיין שם, להוכיח וגם להזכיר לעצמי- שרק הרוב מסתדר
קרבי

את הצד הזה בעצמי קצת קשה לי להסביר.
אני אהיה בקרבי,
לא אני לא רוצה להיות בקרבי אני רוצה
אבל אני לא אומרת שאני רוצה,
אם אני אגיד שאני רוצה להיות
זה אומר שיש ספק אם אני אהיה או לא אהיה,
ואני אהיה בקרבי,

מדינת ישראל חשובה לי בצורה שאין לי מושג איך להסביר,
זה התחיל כמה שבועות לפני שסבא שלי נפטר
בדיוק גמרתי את העבודת שורשים עליו,
למדתי על מה הוא היה
העבודה מוצגת עכשיו בבית התפוצות
ובאתר של הקיבוץ שבו הוא גדל.

סבא שלי היה לוחם בפלמ"ח
והעביר לי את הכחול לבן שבדמו.
ובכל פעם שאני מדברת
או חושבת על ארץ ישראל
אני מתמלאת גאווה.
אני גאה להיות חלק ממדינת ישראל,
אני גאה להיות נכדה של סבא שלי,
אני גאה בלשמוע על סיפורי ההעלייה של סבתא שלי,
אני גאה בלחשוב על השירות של אמא שלי
ואני גאה מורשת שאבא שלי השאיר לי,
בכל פעם ששיר התקווה מתנגד וכולם עומדים אני שרה אותו עם ראש מורם עם חיוך גדול "להיות עם חופשי בארצנו" צריך יותר מזה?

אני גאה באץ ישראל,
ואני גאה במורשת של העם היהודי
ואני לא מתכוונת לוותר על זה,
לכן אני אהיה בקרבי.