עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות
מייל
danialog14@gmail.com
חברים
שאריות של החייםBlackChamomileתיאוfrikit so what??אד;-)TigerLily
lidanThese HeavencosmicBFFLonelyGirlעוד מוזרה בעולםMeshi
gamer girlThelseאפרתomerEmo LifeGhost Dog
נושאים
לא צריך לוותר
בשביל להתבגר- את לא צריכה לוותר על הילדות
בשביל שיקשיבו לך- את לא צריכה לוותר על הקול השקט
בשביל לבכות- את לא צריכה לוותר על הצחוק
בשביל לכעוס- את לא צריכה לוותר על השמחה
בשביל להגיד 'לא'- את לא צריכה לוותר על ה'כן'
בשביל לדעת- את לא צריכה לוותר על החוסר ידע

בשביל להיות את- את לא צריכה לוותר עצמך
ארכיון יולי 2014
זה לא ככ פשוט להיות פה ילד-הכל בשביל לפרוק
07/07/2014 00:52
דניאל
״זה לא ככ פשוט להיות פה ילד״ השיר מתנגן לי בראש, האמת גם להיות פה נערה זה לא בדיוק שקדים וצימוקים. טוב אני אתחיל לפרוק-אני גרה באזור המשולש (זה ששומעים עליו עכשיו כל הזמן בחדשות) יישוב קטן ויפה, מעט אנשים כולם מכירים שם את כולם, הוא נמצא בערך בין טירה  המשך...
0 תגובות
ואני רק חושבת לעצמי איזה מן עולם.
20/07/2014 18:57
דניאל
אני מסתכלת בחלון, כרגע שקט על האדמה אבל רועש בשמים, כל היום מטוסים שעוברים ולמזלי רק פעם במעט זמן יש איזה טיל שכמעט מיורט. אנשים חיים פה בפחד, משני צדי החומה, וברשתות המלחמה לא יותר קלה, בכל רגע עוד מפורסם מחליט שהוא בעד פלסטין, אחר כל שואלים אותי למה אני  המשך...
0 תגובות
סוכריות מתפוצצות .(סיפור) [כנראה שבהמשכים]
22/07/2014 19:52
דניאל
אוקיי הייתי מאד שמחה אם היה לי רעיון לסיפור עצוב ונוגע על מלחמה ושלום, אבל ייצא לי סיפור אהבה, אני אשתדל שהוא אהיה עצוב [; טוב הנה: ישבנו ביחד במועדון והדלקנו טלוויזיה, היה ארתור, היינו לבד. כמה רגעים לפני כן השארנו את נעמה ואביתר לבד, אביתר מאוהב בנעמה מתחילת המחנה  המשך...
2 תגובות
חושך שמבעד לחלון
24/07/2014 21:25
דניאל
שוב באותה עמדה, רגליים על השולחן יושבת על הכיסא השחור ובוהה בחלון בעוד קובץ ריק ממילים מפריע לי בזווית הראייה, אני חושבת על מה אני יכולה לכתוב... "טוב יש לך כמה רעיונות לסיפורים, וגם עוד לא גמרת את מזל סרטן" אני אומרת לעצמי אך מיד מבטלת את זה מפני שאת  המשך...
2 תגובות
חיפוש
ארכיון
רוגע

עם דברים כאלה אני יכולה לחרפן אנשים.. כולם לחוצים תמיד ומודאגים, אבל אני לא זוכרת את עצמי דואגת, כאילו אני תמיד דואגת למה יקרה אחר כך אבל חוץ מזה אני יודעת שהכל יסתדר.. כי ככה זה אצלי.. הכל תמיד מסתדר. כי אי אפשר שזה אהיה אחרת.. אין סיטואציה כזו..

פעם אחת קרה לי, משהו שולי קטן ולא חשוב לא היה לי איך להגיע למופע של חברות שלי, אבל הייתי שאננה מדי הייתי בטוחה שכמו תמיד הכל יסתדר, אבל לא, בסוף לא הלכתי למופע.
תליתי את הכרטיס על הלוח שהם וחיכיתי, חיכתי לסרטים שאני אראה, להופעות אחרות, לקבלות מאוטובוס, חיכיתי לדברים שכן יסתדרו, והם הגיעו, יש לי את הכרטיס עדיין על הלוח קבור בין המום כרטיסים אחרים אבל הוא עדיין שם, להוכיח וגם להזכיר לעצמי- שרק הרוב מסתדר
קרבי

את הצד הזה בעצמי קצת קשה לי להסביר.
אני אהיה בקרבי,
לא אני לא רוצה להיות בקרבי אני רוצה
אבל אני לא אומרת שאני רוצה,
אם אני אגיד שאני רוצה להיות
זה אומר שיש ספק אם אני אהיה או לא אהיה,
ואני אהיה בקרבי,

מדינת ישראל חשובה לי בצורה שאין לי מושג איך להסביר,
זה התחיל כמה שבועות לפני שסבא שלי נפטר
בדיוק גמרתי את העבודת שורשים עליו,
למדתי על מה הוא היה
העבודה מוצגת עכשיו בבית התפוצות
ובאתר של הקיבוץ שבו הוא גדל.

סבא שלי היה לוחם בפלמ"ח
והעביר לי את הכחול לבן שבדמו.
ובכל פעם שאני מדברת
או חושבת על ארץ ישראל
אני מתמלאת גאווה.
אני גאה להיות חלק ממדינת ישראל,
אני גאה להיות נכדה של סבא שלי,
אני גאה בלשמוע על סיפורי ההעלייה של סבתא שלי,
אני גאה בלחשוב על השירות של אמא שלי
ואני גאה מורשת שאבא שלי השאיר לי,
בכל פעם ששיר התקווה מתנגד וכולם עומדים אני שרה אותו עם ראש מורם עם חיוך גדול "להיות עם חופשי בארצנו" צריך יותר מזה?

אני גאה באץ ישראל,
ואני גאה במורשת של העם היהודי
ואני לא מתכוונת לוותר על זה,
לכן אני אהיה בקרבי.