עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות
מייל
danialog14@gmail.com
חברים
שאריות של החייםBlackChamomileתיאוfrikit so what??אד;-)TigerLily
lidanThese HeavencosmicBFFLonelyGirlעוד מוזרה בעולםMeshi
gamer girlThelseאפרתomerEmo LifeGhost Dog
נושאים
לא צריך לוותר
בשביל להתבגר- את לא צריכה לוותר על הילדות
בשביל שיקשיבו לך- את לא צריכה לוותר על הקול השקט
בשביל לבכות- את לא צריכה לוותר על הצחוק
בשביל לכעוס- את לא צריכה לוותר על השמחה
בשביל להגיד 'לא'- את לא צריכה לוותר על ה'כן'
בשביל לדעת- את לא צריכה לוותר על החוסר ידע

בשביל להיות את- את לא צריכה לוותר עצמך
ארכיון מאי 2014
עצרו את הזמן אני רוצה לרדת
03/05/2014 21:30
דניאל
אני בוהה בשמש ששינתה את את גוונה מוורוד לסגול, האם משהו יכול להשתבש עכשיו? אני נמצאת על גג העולם... טוב על הגג של הבית אבל גם זה טוב, אף אחד לא מפריע לי אף אחד לא מדבר איתי כרגע אין לי שום דרמות, מה כבר יכול להשתבש? הרוח של סוף  המשך...
0 תגובות
ט'1ל שנתי
08/05/2014 21:43
דניאל
אולי זה החוש הומור הפגום שלי אבל אם יש דבר מצחיק יותר משרב בדצמבר זה מבול במאי במיוחד אם מעורב בזה טיול שנתי של ילדים צפונבונים משכונת וילות... אז היום ואתמול הייתי בטיול שנתי אם תשאלו כל ילד בשכבה שלי הוא יגיד לכם "וואי היה חרא בטירוף אני מצטער שבאתי"  המשך...
0 תגובות
מה אם... תיכון
09/05/2014 11:50
דניאל
ושוב המחשבות של מה יקרה אם מציפות אותי... עוד מעט תיכון פחות מחודש אני מסיימת ללמוד (בעשרה ימים האחרונים אנחנו לא לומדים זה סתם חזרות למופע סיום..) ואני מתה מפחד. מה יקרה אם אני לא אצליח להתחבר אל אף אחד.. אני תמיד מצליחה להתחבר אל כולם אבל מה אם דווקא  המשך...
4 תגובות
על מה לכתוב שטוב?
10/05/2014 16:16
דניאל
הקובץ ריק, הלב נקי. על מה כבר אפשר לכתוב כשטוב? על כיתה מדהימה? על חברות אדירות? על הזמנות לנשף? על דרמות קטנות שנסגרות לפני שנפתחות? הראש ריק והזמן ממשיך לזחול. על מה כבר אפשר לכתוב? הגעגוע לכתיבה משגע אבל אין מה לעשות, אולי אכתוב סיפור? אולי אכתוב שיר? אולי תסריט  המשך...
4 תגובות
חיפוש
ארכיון
רוגע

עם דברים כאלה אני יכולה לחרפן אנשים.. כולם לחוצים תמיד ומודאגים, אבל אני לא זוכרת את עצמי דואגת, כאילו אני תמיד דואגת למה יקרה אחר כך אבל חוץ מזה אני יודעת שהכל יסתדר.. כי ככה זה אצלי.. הכל תמיד מסתדר. כי אי אפשר שזה אהיה אחרת.. אין סיטואציה כזו..

פעם אחת קרה לי, משהו שולי קטן ולא חשוב לא היה לי איך להגיע למופע של חברות שלי, אבל הייתי שאננה מדי הייתי בטוחה שכמו תמיד הכל יסתדר, אבל לא, בסוף לא הלכתי למופע.
תליתי את הכרטיס על הלוח שהם וחיכיתי, חיכתי לסרטים שאני אראה, להופעות אחרות, לקבלות מאוטובוס, חיכיתי לדברים שכן יסתדרו, והם הגיעו, יש לי את הכרטיס עדיין על הלוח קבור בין המום כרטיסים אחרים אבל הוא עדיין שם, להוכיח וגם להזכיר לעצמי- שרק הרוב מסתדר
קרבי

את הצד הזה בעצמי קצת קשה לי להסביר.
אני אהיה בקרבי,
לא אני לא רוצה להיות בקרבי אני רוצה
אבל אני לא אומרת שאני רוצה,
אם אני אגיד שאני רוצה להיות
זה אומר שיש ספק אם אני אהיה או לא אהיה,
ואני אהיה בקרבי,

מדינת ישראל חשובה לי בצורה שאין לי מושג איך להסביר,
זה התחיל כמה שבועות לפני שסבא שלי נפטר
בדיוק גמרתי את העבודת שורשים עליו,
למדתי על מה הוא היה
העבודה מוצגת עכשיו בבית התפוצות
ובאתר של הקיבוץ שבו הוא גדל.

סבא שלי היה לוחם בפלמ"ח
והעביר לי את הכחול לבן שבדמו.
ובכל פעם שאני מדברת
או חושבת על ארץ ישראל
אני מתמלאת גאווה.
אני גאה להיות חלק ממדינת ישראל,
אני גאה להיות נכדה של סבא שלי,
אני גאה בלשמוע על סיפורי ההעלייה של סבתא שלי,
אני גאה בלחשוב על השירות של אמא שלי
ואני גאה מורשת שאבא שלי השאיר לי,
בכל פעם ששיר התקווה מתנגד וכולם עומדים אני שרה אותו עם ראש מורם עם חיוך גדול "להיות עם חופשי בארצנו" צריך יותר מזה?

אני גאה באץ ישראל,
ואני גאה במורשת של העם היהודי
ואני לא מתכוונת לוותר על זה,
לכן אני אהיה בקרבי.