עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות
מייל
danialog14@gmail.com
חברים
שאריות של החייםBlackChamomileתיאוfrikit so what??אד;-)TigerLily
lidanThese HeavencosmicBFFLonelyGirlעוד מוזרה בעולםMeshi
gamer girlsmooth criminalאפרתomerEmo LifeGhost Dog
נושאים
לא צריך לוותר
בשביל להתבגר- את לא צריכה לוותר על הילדות
בשביל שיקשיבו לך- את לא צריכה לוותר על הקול השקט
בשביל לבכות- את לא צריכה לוותר על הצחוק
בשביל לכעוס- את לא צריכה לוותר על השמחה
בשביל להגיד 'לא'- את לא צריכה לוותר על ה'כן'
בשביל לדעת- את לא צריכה לוותר על החוסר ידע

בשביל להיות את- את לא צריכה לוותר עצמך
ארכיון נובמבר 2013
השקרים שאני אומרת
02/11/2013 14:05
דניאל
"אין לי שום סודות כולם יודעים עליי הכל" "אני לא כותבת להנאתי..." "לא.. מה פתאום? בטח שזה בסדר.." "אין לי בעיה עם זה" "אני בסדר.. באמת..." "תעזבו אותי, אני רוצה להיות לבד.." "אני שונאת רק את מי ששונא אותי.." "לא הבנתי..." "כי אין לי מה להגיד..." אני מתחילה לחשוב על  המשך...
7 תגובות
סרטוןנתן גושן קצת ערפל Natan Goshen
אני הצלחתי-כל אחד יכול.
03/11/2013 21:30
דניאל
אין לי את זה, אין לי את החוסר ידיעה האם אני אצליח או לא, אין לי את הפחד של 'ואם אנשים לא יאהבו אותי', אין לי את היכולת שלא לצחוק לבעיות שלי בפנים ולהגיד להם "קפצו לי!" אין לי את המחשבה הזאת אני לא מצליחה להגיע אליה, באגדה מספרים שהיא  המשך...
8 תגובות
בלי השראה. בלי מילים. ובלי הזדמנויות.
05/11/2013 17:53
דניאל
כבר כמה שבעות שלא ייצא אף שיר' קטע או סיפור מהפגר הזה שאת קוראת לו מוח. כבר כמה שבועות שהמחברת הירוקה נשארת דוממת ורק כמה מנגינות ישנות חרוטות על דפיה. אל תגידי לי זה בא עם הזמן. אל תתני לי נאום מפואר על 'מה זה השראה'. כל מה שביקשתי זה  המשך...
0 תגובות
ולצערי- צדקתי!
06/11/2013 17:42
דניאל
זוכרים שסיפרתי על חברה שלי שרבנו ולא ידעתי אם להתחבר איתה שוב או לא.. אז היה בסיס להיסוסים שלי... היא מנצלת אותי עכשיו.. ממש ומה שהכי מעצבן אותי זה שאני רואה את זה קורה ואני לא יודעת איך לעצור את זה. זה משפיל.. מאד אבל אני פשוט לא מצליחה לעצור  המשך...
3 תגובות
המוות כבחירה.
08/11/2013 21:01
דניאל
אני לא מפחדת מהמוות, גם לא מהמתים. המוות מבחנתי הוא העדפה, בכל רגע ורגע שנייה ושנייה אתה בוחר אם להיות מת או להמשיך לחיות, בכל זמן אפילו עכשיו בדקות הכי נינוחות בהם לא קורה כלום אתה נמצא בסכנת חיים, אפילו כשאינך מודע בכך. הומצאו מליוני דרכים למות ובכל זאת יש  המשך...
3 תגובות
אני לא רוצה להיות ילדה בעייתית
09/11/2013 21:41
דניאל
אני לא רוצה!! אני לא רוצה להיות ילדה ׳בעייתית׳. אני לא לא יכולה להיות כזאת.. זה לא לאופי שלי. אני לא אנורקסית. אפילו לא קרןבה..... אז מה אם אכלתי קצת? אז מה אם אמרו לי שרזיתי וכל מה שאני רואה זה שומן? אז מה? אני יותר מדי שמחה בשביל להיות  המשך...
2 תגובות
שם?
13/11/2013 20:32
דניאל
טוב אז.. אחרי תקופה ארוכה של יובש סוף סוף עלתה לי השראה.. בנסיעה באוטובוס, לאחר שגמרתי להסתכל בחוסר עניין בוואצאפ של הכיתה שלי ואחרי שהנחתי את הספר שלי בצד בשביל לשמור פרקים לפעם הבאה, פתאום עלה לי תיאור, תיאור מדהים של ילדה יפיפייה אולי כשאני אגמור לכתוב את הסיפור אני  המשך...
8 תגובות
על רצפה קרה.
19/11/2013 19:25
דניאל
הגשם החזק נשמע היטב מבעד לחלונות הזכוכית הגדולים. חדר גדול, מרצפת אבן מבריקה לא מאובזר ברהיטים נפרש לפניהם. השמש כמעט שקעה מאחורי גבם וקרני חושך ראשונות התחילו להפציע. שניהם עמדו שם, הוא גבוה חסון עם חליפה שחור שמתחתיה מבצבצת עניבה בצבע אדום והיא, תמירה צעירה ודקיקה עם שמלת כותנה ארוכה  המשך...
5 תגובות
בים הלבטים של כתה ט'.
23/11/2013 21:05
דניאל
אז.. הבחירה כבר בידיי.. אני אסליל ערבית [שז כמו להרחיב רק שככה קוראים לזה אצלנו] ואני אהיה במגמת תאטרון.. הבטחתי לעצמי שאני לא אצטער על הבחירה הזאת, לא משנה כמה קשה יהיה ולמרות שזה לא היה יהיה מה שציפיתי לו, למרות שבמשך כל כיתה י' אני אהיה השפוטה של השביעיסטים  המשך...
2 תגובות
השתניתי- אני לבד.
25/11/2013 19:50
דניאל
שלא כמו שנים עברו אני כבר לא מפחדת ללכת לבד, אני כבר הולכת זקוף אפילו כשהתיק מכביד, אני לא מחכה שיתייחסו אליי- אני מתייחסת קודם ואני לא מפחדת מהאושר של שונאיי. אני יודעת שיש לי חברות אז זה כבר לא חשוב לי מה אחרים יודעים או לא יודעים. אין לי  המשך...
2 תגובות
עם הזמן לא עובר
26/11/2013 20:31
דניאל
היום תם, הירח עלה בגוון אדמדם הזמן עבר אין לי מה להגיד אז אני שר ו'יום יבוא ולא אתחרט' אני בוהה בו וחושב השיר מתנגן לי בראש ואני עדיין יושב שותק זה לא הזמן שלך עכשיו אבל הוא יגיע בקרוב ואם יש סיכוי אז אין מצב שתקח לך רגע לכתוב  המשך...
3 תגובות
חיפוש
ארכיון
רוגע

עם דברים כאלה אני יכולה לחרפן אנשים.. כולם לחוצים תמיד ומודאגים, אבל אני לא זוכרת את עצמי דואגת, כאילו אני תמיד דואגת למה יקרה אחר כך אבל חוץ מזה אני יודעת שהכל יסתדר.. כי ככה זה אצלי.. הכל תמיד מסתדר. כי אי אפשר שזה אהיה אחרת.. אין סיטואציה כזו..

פעם אחת קרה לי, משהו שולי קטן ולא חשוב לא היה לי איך להגיע למופע של חברות שלי, אבל הייתי שאננה מדי הייתי בטוחה שכמו תמיד הכל יסתדר, אבל לא, בסוף לא הלכתי למופע.
תליתי את הכרטיס על הלוח שהם וחיכיתי, חיכתי לסרטים שאני אראה, להופעות אחרות, לקבלות מאוטובוס, חיכיתי לדברים שכן יסתדרו, והם הגיעו, יש לי את הכרטיס עדיין על הלוח קבור בין המום כרטיסים אחרים אבל הוא עדיין שם, להוכיח וגם להזכיר לעצמי- שרק הרוב מסתדר
קרבי

את הצד הזה בעצמי קצת קשה לי להסביר.
אני אהיה בקרבי,
לא אני לא רוצה להיות בקרבי אני רוצה
אבל אני לא אומרת שאני רוצה,
אם אני אגיד שאני רוצה להיות
זה אומר שיש ספק אם אני אהיה או לא אהיה,
ואני אהיה בקרבי,

מדינת ישראל חשובה לי בצורה שאין לי מושג איך להסביר,
זה התחיל כמה שבועות לפני שסבא שלי נפטר
בדיוק גמרתי את העבודת שורשים עליו,
למדתי על מה הוא היה
העבודה מוצגת עכשיו בבית התפוצות
ובאתר של הקיבוץ שבו הוא גדל.

סבא שלי היה לוחם בפלמ"ח
והעביר לי את הכחול לבן שבדמו.
ובכל פעם שאני מדברת
או חושבת על ארץ ישראל
אני מתמלאת גאווה.
אני גאה להיות חלק ממדינת ישראל,
אני גאה להיות נכדה של סבא שלי,
אני גאה בלשמוע על סיפורי ההעלייה של סבתא שלי,
אני גאה בלחשוב על השירות של אמא שלי
ואני גאה מורשת שאבא שלי השאיר לי,
בכל פעם ששיר התקווה מתנגד וכולם עומדים אני שרה אותו עם ראש מורם עם חיוך גדול "להיות עם חופשי בארצנו" צריך יותר מזה?

אני גאה באץ ישראל,
ואני גאה במורשת של העם היהודי
ואני לא מתכוונת לוותר על זה,
לכן אני אהיה בקרבי.