חדר גדול, מרצפת אבן מבריקה לא מאובזר ברהיטים נפרש לפניהם.
השמש כמעט שקעה מאחורי גבם וקרני חושך ראשונות התחילו להפציע.
שניהם עמדו שם,
הוא גבוה חסון עם חליפה שחור שמתחתיה מבצבצת עניבה בצבע אדום
והיא, תמירה צעירה ודקיקה עם שמלת כותנה ארוכה בצבע שמנת שהייתה צמודה לגוף ומראשה השתלשל זנב צמה ארוך וזהוב.
הוא הושיט לה את ידו בתנועה נימוסית היא משכה את קצוות שמלתה קדה והגישה את ידה העדינה.
קול תיפוף הגשם שימש להם כמנגינה לריקוד והם התחילו להסתובב סחור סחור בחדר הגדול.
הוא חייך אליה והיא החזירה את חיוכה הביישני.
הרצפה הייתה קפואה ולכפות רגליהם היחפות כמעט אבדה התחושה מרוב קור אך זה לא מנע מהם להמשיך את הריקוד עד אין קץ.
הירח הצהבהב נראה היטב אף על פי שהיה מכוסה במחציתו בענני גשם.
לחדר היה ניחוח של נרות דולקים וענפי הדסים ריח כל כך טוב שהיה אפשר לשהות בקרבתו ללא הפסקה.
לאחר שעה קלה הם הפסיקו את ריקודים
"האם גברתי תחפץ בכוס יין?" הוא שאל בנימוס
"זה יהיה נהדר" היא השיבה.
היא נצמדה אל הקיר הלבן והמתינה לאהובה. פנייה היו מלאות קמטים עיניה הכחולות קיבלו גוון אפור וצמתה הייתה לבנה כצבע הקיר. היא בהתה באולם ובעיינה צצה דמעה שקופה, לרגע אחד לשעה קלה היא הצליחה לשכוח שאהובה לא יחזור לעולם.
הגשם החזק נשמע היטב מבעד לחלונות הזכוכית הגדולים.
חדר גדול, מרצפת אבן מבריקה לא מאובזר ברהיטים נפרש לפניהם.
השמש כמעט שקעה מאחורי גבם וקרני חושך ראשונות התחילו להפציע.
שניהם עמדו שם,
הוא גבוה חסון עם חליפה שחור שמתחתיה מבצבצת עניבה בצבע אדום
והיא, תמירה צעירה ודקיקה עם שמלת כותנה ארוכה בצבע שמנת שהייתה צמודה לגוף ומראשה השתלשל זנב צמה ארוך וזהוב.
הוא הושיט לה את ידו בתנועה נימוסית היא משכה את קצוות שמלתה קדה והגישה את ידה העדינה.
קול תיפוף הגשם שימש להם כמנגינה לריקוד והם התחילו להסתובב סחור סחור בחדר הגדול.
הוא חייך אליה והיא החזירה את חיוכה הביישני.
הרצפה הייתה קפואה ולכפות רגליהם היחפות כמעט אבדה התחושה מרוב קור אך זה לא מנע מהם להמשיך את הריקוד עד אין קץ.
הירח הצהבהב נראה היטב אף על פי שהיה מכוסה במחציתו בענני גשם.
לחדר היה ניחוח של נרות דולקים וענפי הדסים ריח כל כך טוב שהיה אפשר לשהות בקרבתו ללא הפסקה.
לאחר שעה קלה הם הפסיקו את ריקודים
"האם גברתי תחפץ בכוס יין?" הוא שאל בנימוס
"זה יהיה נהדר" היא השיבה.
היא נצמדה אל הקיר הלבן והמתינה לאהובה. פנייה היו מלאות קמטים עיניה הכחולות קיבלו גוון אפור וצמתה הייתה לבנה כצבע הקיר. היא בהתה באולם ובעיינה צצה דמעה שקופה, לרגע אחד לשעה קלה היא הצליחה לשכוח שאהובה לא יחזור לעולם.