"אממ סוג של אני לא יודעת אם אפשר לקרוא לזה חבר.."
"מה זאת אומרת?"
"זה מסובך וסיפור ארוך.."
"אז ספרי הלילה עוד לפנינו.." היא אמרה
"טוב.." אמרתי בהיסוס והתחלתי לספר:
"זה התחיל בכיתה א' הוא כל הזמן אמר לי כמה אני יפה וכמה אני חכמה ותמיד הביא לי מתנות קטנות...
אחר כך בטיול השנתי אז האמות שלנו התחברו ממש, כאילו היום הן החברות הכי טובות,
הוא תמיד ניסה שאני אבוא לחוגים שהוא הולך והוא ניסה שתמיד נהיה ביחד..
אני בחיים לא אשכח בכיתה א' היינו בשיעור ספורט ואני וחברה שלי רצינו להיות ביחד באותה קבוצה ואז איכשהו יצא שאנחנו לא באותה קבוצה אבל הייתי בקבוצה אייתו ואז היה חסר שחקן בקבוצה השנייה אז עברתי אליה
ואני לא אשכח איך הוא בכה בשקט בלי שראיתי..
אבל ראיתי
מכיתה א' הוא ניסה להציע לי חברות, בכל מיני דרכים אבל סירבתי בדרכיי האלגנטיות ובכל זאת היינו נפגשים מדי יום.
בסוף כיתה ו' הוא וחבר שלו שאלו אם אני וחברה שלי רוצות להיפגש איתם, חברה שלי הסכימה בשמי, באותה תקופה היינו החברות הכי טובות...לא היה לי שכל באותה תקופה,
נפגשנו בבית של חבר שלו ואז הם לקחו אותנו הצידה כל אחד- אחת, הוא הציע לי וחבר שלו לחברה שלי,
חברה שלי הסכימה ובלית ברירה וברחמים על אותו ילד הסכמתי גם אני,
היינו חברים שבועיים וגם אני וגם חברה שלי הצטערנו שהסכמנו והחלטנו להיפרד מהם ביחד,
קבענו להיפגש באיזה יום קצת לפני החופש הגדול וגם אני וגם חברה שלי לא הצלחנו אז נפגשנו איתם שוב,
באותו זמן שחברה שלי נפרדה מחבר שלה אני לא יכולתי,
לא יכולתי לפגוע ברגשות שלו...
אז אחרי שבוע נפגשתי איתו שוב,
היינו אצלו ולא מצאתי את הרגע המתאים בזמן הזה
המשפחות שלנו היו חברות ממש טובות ופחדתי שזה ייפגע בקשר,
אבל לא רציתי אותו הוא היה חנון ממש ובכלל לא רציתי אותו מההתחלה...
היינו ביחד בחדר מחשב ואז חברה שלי שלחה לי בפייסבוק
'נו, כבר נפרדת ממנו?'
הוא ראה את ההודעה ולא היה לי כל כך את המילים להסביר
אבל איכשהו הצלחתי לגמגם משפט..
'תומר אני מצטערת מההתחלה לא רציתי, הסכמתי בגלל פאניקה ובגלל המצב הלא נעים שנוצר.. אני מצטערת אבל תומר אני לא מה שאתה מחפש.. אתה צריך מישהי יותר טובה ממני'
'זה בסדר' הוא אמר והשפיל מבטו נשמעה דפיקה בדלת
'נועה ההורים שלך מחכים לך בחוץ' אמר אביו
'אוקיי תודה' אמרתי 'ביי תומר'...
'ביי נועה'
וככה היה הסיפור הראשון..
אבל נדמה לי שהאוכל מוכן עכשיו אז בואו נאכל במקום לדבר"
סיכמתי עדיין חושבת על אותה פרשה
"אממ סוג של אני לא יודעת אם אפשר לקרוא לזה חבר.."
"מה זאת אומרת?"
"זה מסובך וסיפור ארוך.."
"אז ספרי הלילה עוד לפנינו.." היא אמרה
"טוב.." אמרתי בהיסוס והתחלתי לספר:
"זה התחיל בכיתה א' הוא כל הזמן אמר לי כמה אני יפה וכמה אני חכמה ותמיד הביא לי מתנות קטנות...
אחר כך בטיול השנתי אז האמות שלנו התחברו ממש, כאילו היום הן החברות הכי טובות,
הוא תמיד ניסה שאני אבוא לחוגים שהוא הולך והוא ניסה שתמיד נהיה ביחד..
אני בחיים לא אשכח בכיתה א' היינו בשיעור ספורט ואני וחברה שלי רצינו להיות ביחד באותה קבוצה ואז איכשהו יצא שאנחנו לא באותה קבוצה אבל הייתי בקבוצה אייתו ואז היה חסר שחקן בקבוצה השנייה אז עברתי אליה
ואני לא אשכח איך הוא בכה בשקט בלי שראיתי..
אבל ראיתי
מכיתה א' הוא ניסה להציע לי חברות, בכל מיני דרכים אבל סירבתי בדרכיי האלגנטיות ובכל זאת היינו נפגשים מדי יום.
בסוף כיתה ו' הוא וחבר שלו שאלו אם אני וחברה שלי רוצות להיפגש איתם, חברה שלי הסכימה בשמי, באותה תקופה היינו החברות הכי טובות...לא היה לי שכל באותה תקופה,
נפגשנו בבית של חבר שלו ואז הם לקחו אותנו הצידה כל אחד- אחת, הוא הציע לי וחבר שלו לחברה שלי,
חברה שלי הסכימה ובלית ברירה וברחמים על אותו ילד הסכמתי גם אני,
היינו חברים שבועיים וגם אני וגם חברה שלי הצטערנו שהסכמנו והחלטנו להיפרד מהם ביחד,
קבענו להיפגש באיזה יום קצת לפני החופש הגדול וגם אני וגם חברה שלי לא הצלחנו אז נפגשנו איתם שוב,
באותו זמן שחברה שלי נפרדה מחבר שלה אני לא יכולתי,
לא יכולתי לפגוע ברגשות שלו...
אז אחרי שבוע נפגשתי איתו שוב,
היינו אצלו ולא מצאתי את הרגע המתאים בזמן הזה
המשפחות שלנו היו חברות ממש טובות ופחדתי שזה ייפגע בקשר,
אבל לא רציתי אותו הוא היה חנון ממש ובכלל לא רציתי אותו מההתחלה...
היינו ביחד בחדר מחשב ואז חברה שלי שלחה לי בפייסבוק
'נו, כבר נפרדת ממנו?'
הוא ראה את ההודעה ולא היה לי כל כך את המילים להסביר
אבל איכשהו הצלחתי לגמגם משפט..
'תומר אני מצטערת מההתחלה לא רציתי, הסכמתי בגלל פאניקה ובגלל המצב הלא נעים שנוצר.. אני מצטערת אבל תומר אני לא מה שאתה מחפש.. אתה צריך מישהי יותר טובה ממני'
'זה בסדר' הוא אמר והשפיל מבטו נשמעה דפיקה בדלת
'נועה ההורים שלך מחכים לך בחוץ' אמר אביו
'אוקיי תודה' אמרתי 'ביי תומר'...
'ביי נועה'
וככה היה הסיפור הראשון..
אבל נדמה לי שהאוכל מוכן עכשיו אז בואו נאכל במקום לדבר"
סיכמתי עדיין חושבת על אותה פרשה