מחנה קיץ, שתיים בצהריים השעות שאסור לעבוד בהם, כולם משעוממים עייפים ורעבים, הארוחת צהריים ב15:00 קמנו ב6 ואין הרבה מה לעשות..
השדרן שליד התורן שם שירים של מוקי שהיו אופנתיים בשנת 2002 וכולם פשוט מקשיבים ואיכשהו זוכרים את המילים בעל פה, מדי פעם הוא שם את שיר המחנה, ואז הוא תופס ילדים אומללים שעוברים שם ומכריח אותם להציג את שיר המחנה.
הפעם אף אחד לא עבר והוא נצטרך להקדים אותו בעצמו
"טוב חבר'ה
השיר הזה היה קיים עוד כשהיה מכולת בצ** י****
היה קיים שבאליקו באמת היה אליקופטר
הוא היה קיים עוד כשהשלט בכניסה ליישוב היה בצבע צהוב
היה קיים עוד כשהרחובות היו מסומנים בעמודי עץ ולא בעמודי ברזל הירוקים האלה
היה קיים עוד לפני השביל השחור
היה קיים עוד כשהיה בורגרנץ' במרכז המסחרי
כשהמחנה קיץ היה ביער ציפורי
קבלו אותו
שיר המחנה,
שיר המחנה
שיר המחנה"
מחנה קיץ, אין דבר שיותר כיף ממנו, להרגיש ביער כאילו זה בית, לאכול כל יום פסטה עם חול לשתות את התה שאיכשהו זה התה היחיד שאיי פעם שתיתי,
כשאני נזכרת בו אני שואלת את עצמי למה פרשתי מהצופים?
שלשום היה לנו את הגיוסים, התחננתי לחברות שלי שיבוא לעשות מורל, אבל הן לא רצו ואז נזכרתי למה, זה כיף רק במחנה קיץ ובמורל, יותר מזה אין לי אף חברה אמיתית בצופים, כל החברות שלי ילדות של בית.
כשחשבתי על הסיטאוציה הזו, של המחנה קיץ עם השדרן המשעומם חשבתי על זה, יש לנו אחלה יישוב, אבל מי שמביט מהצד לא יצליח להבין כלום
"טוב אז ניפגש ליד האליקו ואז נלך לכיכר התרנגול דרך השביל השחור" אני שומעת אנשים אומרים אחד לשני לפני יום כיפור, מישהו הבין משהו מהמשפט הזה?
אין מצב ואם כן מי אתם? אולי אנחנו מכירים ביאזה רחוב אתם גרים?
זה סלנג יישובי, כמו האופנה היישובית אין אחד שלא שומע מוקי והולך בלי חולצות גזורות, אני כן אוהבת את היישוב שלי למרות הכל.
כך גם את הצופים [;
שיר המחנה:
קצת קשה לתאר את הסיטאוציה, טוב למען האמת קשה לדמיין אותה במלואה, אבל אני אנסה להעביר אותה כמה שיותר טוב:
מחנה קיץ, שתיים בצהריים השעות שאסור לעבוד בהם, כולם משעוממים עייפים ורעבים, הארוחת צהריים ב15:00 קמנו ב6 ואין הרבה מה לעשות..
השדרן שליד התורן שם שירים של מוקי שהיו אופנתיים בשנת 2002 וכולם פשוט מקשיבים ואיכשהו זוכרים את המילים בעל פה, מדי פעם הוא שם את שיר המחנה, ואז הוא תופס ילדים אומללים שעוברים שם ומכריח אותם להציג את שיר המחנה.
הפעם אף אחד לא עבר והוא נצטרך להקדים אותו בעצמו
"טוב חבר'ה
השיר הזה היה קיים עוד כשהיה מכולת בצ** י****
היה קיים שבאליקו באמת היה אליקופטר
הוא היה קיים עוד כשהשלט בכניסה ליישוב היה בצבע צהוב
היה קיים עוד כשהרחובות היו מסומנים בעמודי עץ ולא בעמודי ברזל הירוקים האלה
היה קיים עוד לפני השביל השחור
היה קיים עוד כשהיה בורגרנץ' במרכז המסחרי
כשהמחנה קיץ היה ביער ציפורי
קבלו אותו
שיר המחנה,
שיר המחנה
שיר המחנה"
מחנה קיץ, אין דבר שיותר כיף ממנו, להרגיש ביער כאילו זה בית, לאכול כל יום פסטה עם חול לשתות את התה שאיכשהו זה התה היחיד שאיי פעם שתיתי,
כשאני נזכרת בו אני שואלת את עצמי למה פרשתי מהצופים?
שלשום היה לנו את הגיוסים, התחננתי לחברות שלי שיבוא לעשות מורל, אבל הן לא רצו ואז נזכרתי למה, זה כיף רק במחנה קיץ ובמורל, יותר מזה אין לי אף חברה אמיתית בצופים, כל החברות שלי ילדות של בית.
כשחשבתי על הסיטאוציה הזו, של המחנה קיץ עם השדרן המשעומם חשבתי על זה, יש לנו אחלה יישוב, אבל מי שמביט מהצד לא יצליח להבין כלום
"טוב אז ניפגש ליד האליקו ואז נלך לכיכר התרנגול דרך השביל השחור" אני שומעת אנשים אומרים אחד לשני לפני יום כיפור, מישהו הבין משהו מהמשפט הזה?
אין מצב ואם כן מי אתם? אולי אנחנו מכירים ביאזה רחוב אתם גרים?
זה סלנג יישובי, כמו האופנה היישובית אין אחד שלא שומע מוקי והולך בלי חולצות גזורות, אני כן אוהבת את היישוב שלי למרות הכל.
כך גם את הצופים [;
שיר המחנה: