[ואח גדול ואחות קטנה]
היא עולה לי"א ואני עולה לט',
יש בנינו הפרש של שנה וחצי אולי טיפה יותר...
אבל לפעמים זה מרגיש לשתינו כאילו אנחנו אחיות תאומות,
ולא זה לא משחק לטובתנו,
אוקיי אז כמו שבטח חלקכם הבנתם יש לי אחות גדולה
אליי מתיחסים כאילו אני בי"א
ואלייה כאילו היא עולה לט'
לא מרשים לה ללכת לכל מיני מקומות
ולי נותנים לעשות דברים שגדולים עליי..
לא משווים בנינו כמעט אף פעם,
הפעם האחרונה שהשוו בנינו בגלוי היה בכיתה ז' שתמיד איחרתי להסעה
אז פעם הנהג שאל אותי "למה את לא יכולה להיות טיפה כמו שני"
אבל לא נעלבתי, אני לא נעלבת מדברים כאלה רק מתעצבנת,
הפעם האחרונה שהשוו בנינו בסתר היה בשיעורי ספרות של כיתה ח',
שנה שעברה החליפו לנו מורה לספרות, מהמורה שלא הכירה אף אחד מהמשפחה שלי
ופיתחה חיבה אליי בגלל שאני לא מכינה שיעורי בית ומקבלת 94 במבחנים למורה של אח שלי ושל אחותי [מאז הדרדרתי בספרות ל43-72]
היא אהבה את שניהם, אבל אותי לא כל כך,
היא אף פעם לא נתנה לי לדבר בשיעור למרות שהיד שלי תמיד הייתה מורמת,
כשנודע לה שאני כותבת, לא היה לה אכפת,
היא רק הלכה באף מורם בסנוביות כזאת.
בכל מקרה אני שוב סוטה מהנושא,
[אולי זה לא נראה ככה אבל מחקתי הרגע סיפור על אותה מורה..]
אחותי תמיד אומרת שאני יותר טובה ממנה,
זה מעצבן על גבול המעליב,
היא אומרת שאני היפה והחכמה מבנינו,
וזה הסיבה שזה מעליב רק בגלל שיש לי עיניים יפות ואני טובה במתמטיקה זה לא אומר שאני יפה וחכמה.
ואז היא מוסיפה "כן אבל את יודעת להתמודד עם מצבים יותר טוב.."
אם להיות אדישה ולא להביע רגש לגבי דברים עצובים או להיות שאננה ולחשוב שהכל יסתדר זה נקרא להתמודד עם מצבים
אז אני לא רוצה לדעת מה זה לא להתמודד עם מצבים.
אחותי היא טובה ממני בכמעט הכל-
היא מציירת ,רוקדת , מצליחה ללמוד למבחנים, מכינה שיעורי בית, יש לה יותר מוטיבציה מלי,
היא יפה גם בלי עיניים כחולות, היא נחמדה יותר, יש לה יותר חברות,
הדבר היחיד שמפריד בינה לבין השלמות זה שיעורי משחק וסדנה לעצבים...
ולי מה לי יש?
עיניים כחולות
כמה מאיות במתמטיקה
וכתיבה יפה שגם ככה אף אחד לא יודע מזה
ומי שכן יודע לא אכפת לו?
אני יודעת שאסור לי להשוות בל זה פשוט כל כך קשה שלא..
מישהו איי פעם גדל לצל השלמות שהוא יודע עד כמה זה קשה לא להשוות?
[ואח גדול ואחות קטנה]
היא עולה לי"א ואני עולה לט',
יש בנינו הפרש של שנה וחצי אולי טיפה יותר...
אבל לפעמים זה מרגיש לשתינו כאילו אנחנו אחיות תאומות,
ולא זה לא משחק לטובתנו,
אליי מתיחסים כאילו אני בי"א
ואלייה כאילו היא עולה לט'
לא מרשים לה ללכת לכל מיני מקומות
ולי נותנים לעשות דברים שגדולים עליי..
לא משווים בנינו כמעט אף פעם,
הפעם האחרונה שהשוו בנינו בגלוי היה בכיתה ז' שתמיד איחרתי להסעה
אז פעם הנהג שאל אותי "למה את לא יכולה להיות טיפה כמו שני"
אבל לא נעלבתי, אני לא נעלבת מדברים כאלה רק מתעצבנת,
הפעם האחרונה שהשוו בנינו בסתר היה בשיעורי ספרות של כיתה ח',
שנה שעברה החליפו לנו מורה לספרות, מהמורה שלא הכירה אף אחד מהמשפחה שלי
ופיתחה חיבה אליי בגלל שאני לא מכינה שיעורי בית ומקבלת 94 במבחנים למורה של אח שלי ושל אחותי [מאז הדרדרתי בספרות ל43-72]
היא אהבה את שניהם, אבל אותי לא כל כך,
היא אף פעם לא נתנה לי לדבר בשיעור למרות שהיד שלי תמיד הייתה מורמת,
כשנודע לה שאני כותבת, לא היה לה אכפת,
היא רק הלכה באף מורם בסנוביות כזאת.
בכל מקרה אני שוב סוטה מהנושא,
[אולי זה לא נראה ככה אבל מחקתי הרגע סיפור על אותה מורה..]
אחותי תמיד אומרת שאני יותר טובה ממנה,
זה מעצבן על גבול המעליב,
היא אומרת שאני היפה והחכמה מבנינו,
וזה הסיבה שזה מעליב רק בגלל שיש לי עיניים יפות ואני טובה במתמטיקה זה לא אומר שאני יפה וחכמה.
ואז היא מוסיפה "כן אבל את יודעת להתמודד עם מצבים יותר טוב.."
אם להיות אדישה ולא להביע רגש לגבי דברים עצובים או להיות שאננה ולחשוב שהכל יסתדר זה נקרא להתמודד עם מצבים
אז אני לא רוצה לדעת מה זה לא להתמודד עם מצבים.
אחותי היא טובה ממני בכמעט הכל-
היא מציירת ,רוקדת , מצליחה ללמוד למבחנים, מכינה שיעורי בית, יש לה יותר מוטיבציה מלי,
היא יפה גם בלי עיניים כחולות, היא נחמדה יותר, יש לה יותר חברות,
הדבר היחיד שמפריד בינה לבין השלמות זה שיעורי משחק וסדנה לעצבים...
ולי מה לי יש?
עיניים כחולות
כמה מאיות במתמטיקה
וכתיבה יפה שגם ככה אף אחד לא יודע מזה
ומי שכן יודע לא אכפת לו?
אני יודעת שאסור לי להשוות בל זה פשוט כל כך קשה שלא..
מישהו איי פעם גדל לצל השלמות שהוא יודע עד כמה זה קשה לא להשוות?