עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות
מייל
danialog14@gmail.com
חברים
שאריות של החייםBlackChamomileתיאוfrikit so what??אד;-)TigerLily
lidanThese HeavencosmicBFFעוד מוזרה בעולםMeshigamer girl
ThelseאפרתomerEmo LifeGhost Dog
נושאים
לא צריך לוותר
בשביל להתבגר- את לא צריכה לוותר על הילדות
בשביל שיקשיבו לך- את לא צריכה לוותר על הקול השקט
בשביל לבכות- את לא צריכה לוותר על הצחוק
בשביל לכעוס- את לא צריכה לוותר על השמחה
בשביל להגיד 'לא'- את לא צריכה לוותר על ה'כן'
בשביל לדעת- את לא צריכה לוותר על החוסר ידע

בשביל להיות את- את לא צריכה לוותר עצמך

אני לא רוצה להיות ילדה בעייתית

09/11/2013 21:41
דניאל
אני לא רוצה!! אני לא רוצה להיות ילדה ׳בעייתית׳. אני לא לא יכולה להיות כזאת.. זה לא לאופי שלי. אני לא אנורקסית. אפילו לא קרןבה..... אז מה אם אכלתי קצת? אז מה אם אמרו לי שרזיתי וכל מה שאני רואה זה שומן? אז מה? אני יותר מדי שמחה בשביל להיות בדיכאון... ודווקא ביום הפרפר.. עשיתי את הנורא מכל.. זה לא היה בכוונה אבל לא יכולתי להפסיק אחר כך.. הזכוכית כבר הייתה מנופצת וכמעט בטעות חתכתי את פרק היד העליונה.. מצצתי מייד את הדם מזרועתי אך מייד עשיתי זאת שוב. יום אחר כך הרגשתי נורא אז נשארתי בבית. עשיתי זאת שוב ומיד זרקתי את מסגרת התמונה בממנופצת לתוך שקית נייר שעדיין נשארה בחדר. חברות שלי ראו את זה ״ אהה זה?״ צחקתי ״התנפצה לי התמונה שמעל המיטה שלי ונשארו כמה רסיסים על המיטה וישנתי על זב ״ שיקרתי״ וואו זה נראה כאילו חתכתי את עצמי״ אמרתי על מנת לטשטש את השקר והשיחה המשיכה לזרום.מאז השתדלתי להמשיך בחיי באופן נורמאלי.. אכלתי טיפה יוצר ממה שאכלתי בשבועות האחרונים והשתדלתי להפחית בציניות אבל החתכים עדיין שם לועגים לי בהתרסה. .,אני לא רוצה להיות ילדה ׳בעייתית׳....
Anglic ♥♥♥
09/11/2013 22:05
זה אמיתי?!
ORIYALI
09/11/2013 22:53
גם אני הרגשתי ככה תקופה (למרות שאני באמתתת רחוקה מלהיות אנורקסית..)
אבל כידוע, היו לי בעיות אחרות, ואני באמת חושבת שהכל מתחיל ונגמר בראש..ובראש שלך - לא של אנשים אחרים, אז נכון אני מסכימה עם האנשים שאומרים לך לאכול...כי הפרעות אכילה הן בעיות נורא נפוצות אצל בני נוער, ואני לא רוצה שתהיי ילדה בעייתית, אז תפסיקי לחתוך- ותתחילי לאכול ילדה, אני מאמינה לך ובך ,אז אם צריכה עזרה תפני אליי (:
כתיבת תגובה:
שמכם:

אימייל:

קישור:

תגובה:

חיפוש
ארכיון
רוגע

עם דברים כאלה אני יכולה לחרפן אנשים.. כולם לחוצים תמיד ומודאגים, אבל אני לא זוכרת את עצמי דואגת, כאילו אני תמיד דואגת למה יקרה אחר כך אבל חוץ מזה אני יודעת שהכל יסתדר.. כי ככה זה אצלי.. הכל תמיד מסתדר. כי אי אפשר שזה אהיה אחרת.. אין סיטואציה כזו..

פעם אחת קרה לי, משהו שולי קטן ולא חשוב לא היה לי איך להגיע למופע של חברות שלי, אבל הייתי שאננה מדי הייתי בטוחה שכמו תמיד הכל יסתדר, אבל לא, בסוף לא הלכתי למופע.
תליתי את הכרטיס על הלוח שהם וחיכיתי, חיכתי לסרטים שאני אראה, להופעות אחרות, לקבלות מאוטובוס, חיכיתי לדברים שכן יסתדרו, והם הגיעו, יש לי את הכרטיס עדיין על הלוח קבור בין המום כרטיסים אחרים אבל הוא עדיין שם, להוכיח וגם להזכיר לעצמי- שרק הרוב מסתדר
קרבי

את הצד הזה בעצמי קצת קשה לי להסביר.
אני אהיה בקרבי,
לא אני לא רוצה להיות בקרבי אני רוצה
אבל אני לא אומרת שאני רוצה,
אם אני אגיד שאני רוצה להיות
זה אומר שיש ספק אם אני אהיה או לא אהיה,
ואני אהיה בקרבי,

מדינת ישראל חשובה לי בצורה שאין לי מושג איך להסביר,
זה התחיל כמה שבועות לפני שסבא שלי נפטר
בדיוק גמרתי את העבודת שורשים עליו,
למדתי על מה הוא היה
העבודה מוצגת עכשיו בבית התפוצות
ובאתר של הקיבוץ שבו הוא גדל.

סבא שלי היה לוחם בפלמ"ח
והעביר לי את הכחול לבן שבדמו.
ובכל פעם שאני מדברת
או חושבת על ארץ ישראל
אני מתמלאת גאווה.
אני גאה להיות חלק ממדינת ישראל,
אני גאה להיות נכדה של סבא שלי,
אני גאה בלשמוע על סיפורי ההעלייה של סבתא שלי,
אני גאה בלחשוב על השירות של אמא שלי
ואני גאה מורשת שאבא שלי השאיר לי,
בכל פעם ששיר התקווה מתנגד וכולם עומדים אני שרה אותו עם ראש מורם עם חיוך גדול "להיות עם חופשי בארצנו" צריך יותר מזה?

אני גאה באץ ישראל,
ואני גאה במורשת של העם היהודי
ואני לא מתכוונת לוותר על זה,
לכן אני אהיה בקרבי.