עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות
מייל
danialog14@gmail.com
חברים
שאריות של החייםBlackChamomileתיאוfrikit so what??אד;-)TigerLily
lidanThese HeavencosmicBFFעוד מוזרה בעולםMeshigamer girl
ThelseאפרתomerEmo LifeGhost Dog
נושאים
לא צריך לוותר
בשביל להתבגר- את לא צריכה לוותר על הילדות
בשביל שיקשיבו לך- את לא צריכה לוותר על הקול השקט
בשביל לבכות- את לא צריכה לוותר על הצחוק
בשביל לכעוס- את לא צריכה לוותר על השמחה
בשביל להגיד 'לא'- את לא צריכה לוותר על ה'כן'
בשביל לדעת- את לא צריכה לוותר על החוסר ידע

בשביל להיות את- את לא צריכה לוותר עצמך

בלי השראה. בלי מילים. ובלי הזדמנויות.

05/11/2013 17:53
דניאל
כבר כמה שבעות שלא ייצא אף שיר' קטע או סיפור מהפגר הזה שאת קוראת לו מוח. 
כבר כמה שבועות שהמחברת הירוקה נשארת דוממת ורק כמה מנגינות ישנות חרוטות על דפיה.

 אל תגידי לי זה בא עם הזמן.
 אל תתני לי נאום מפואר על 'מה זה השראה'.
 כל מה שביקשתי זה בסך הכל סיפור או אפילו בית וחצי של שיר חדש.

 כן אני יודעת שניסית ואני יודעת שאת משתדלת אבל זה לא משנה את העובדה שלא כתבת כלום. 
זה חסר לך, אל תנסי להגיד שלא, אני מזכירה לך שאין בנאדם שמכיר אותך יותר טוב ממני, ובתור מישהי שמכירה אותך אני מנסה להבין מה כל כך קשה לך לכתוב?? 

ואלוהים כמה טיוטות יש לך, אם כבר הלכת על משהו תלכי- עד הסוף!
 ממה את מפחדת?! דברים שעתידיים להיות מדהימים עם עוד קצת עריכה השארת ללא סוף עם סימן שאלה ללא מענה. 

בבקשה תגידי לי מה אנחנו מפספסות?
 היו לך הזדמנויות אבל לא היו לך מילים, 
היו לך מילים אבל לא הייתה לך השראה, 
הייתה לך השראה אבל לא היו לך הזדמנויות.

 מה יש לך?! 
את עושה דווקא?!
 איפה הימים שלא הצלחת להירדם בגלל שלא כתבת?!
איפה אותם ימים שהיית עושה הכל מהר רק בשביל להספיק לתפוס להשראה בזנב ולהשתמש בה? 
את באמת מעייפת אותי, ולא אל תראי לי שירים שאנשים אחרים כתבו, אני לא צריכה לראות אותך בגוף של מישהו אחר, אני רוצה אותך בראש שלי. 

בבקשה תפתחי כבר את הפגר הזה ותוציאי ממנו משהו כי את לא מתפקדת ככה- אני רואה את זה.
כתיבת תגובה:
שמכם:

אימייל:

קישור:

תגובה:

חיפוש
ארכיון
רוגע

עם דברים כאלה אני יכולה לחרפן אנשים.. כולם לחוצים תמיד ומודאגים, אבל אני לא זוכרת את עצמי דואגת, כאילו אני תמיד דואגת למה יקרה אחר כך אבל חוץ מזה אני יודעת שהכל יסתדר.. כי ככה זה אצלי.. הכל תמיד מסתדר. כי אי אפשר שזה אהיה אחרת.. אין סיטואציה כזו..

פעם אחת קרה לי, משהו שולי קטן ולא חשוב לא היה לי איך להגיע למופע של חברות שלי, אבל הייתי שאננה מדי הייתי בטוחה שכמו תמיד הכל יסתדר, אבל לא, בסוף לא הלכתי למופע.
תליתי את הכרטיס על הלוח שהם וחיכיתי, חיכתי לסרטים שאני אראה, להופעות אחרות, לקבלות מאוטובוס, חיכיתי לדברים שכן יסתדרו, והם הגיעו, יש לי את הכרטיס עדיין על הלוח קבור בין המום כרטיסים אחרים אבל הוא עדיין שם, להוכיח וגם להזכיר לעצמי- שרק הרוב מסתדר
קרבי

את הצד הזה בעצמי קצת קשה לי להסביר.
אני אהיה בקרבי,
לא אני לא רוצה להיות בקרבי אני רוצה
אבל אני לא אומרת שאני רוצה,
אם אני אגיד שאני רוצה להיות
זה אומר שיש ספק אם אני אהיה או לא אהיה,
ואני אהיה בקרבי,

מדינת ישראל חשובה לי בצורה שאין לי מושג איך להסביר,
זה התחיל כמה שבועות לפני שסבא שלי נפטר
בדיוק גמרתי את העבודת שורשים עליו,
למדתי על מה הוא היה
העבודה מוצגת עכשיו בבית התפוצות
ובאתר של הקיבוץ שבו הוא גדל.

סבא שלי היה לוחם בפלמ"ח
והעביר לי את הכחול לבן שבדמו.
ובכל פעם שאני מדברת
או חושבת על ארץ ישראל
אני מתמלאת גאווה.
אני גאה להיות חלק ממדינת ישראל,
אני גאה להיות נכדה של סבא שלי,
אני גאה בלשמוע על סיפורי ההעלייה של סבתא שלי,
אני גאה בלחשוב על השירות של אמא שלי
ואני גאה מורשת שאבא שלי השאיר לי,
בכל פעם ששיר התקווה מתנגד וכולם עומדים אני שרה אותו עם ראש מורם עם חיוך גדול "להיות עם חופשי בארצנו" צריך יותר מזה?

אני גאה באץ ישראל,
ואני גאה במורשת של העם היהודי
ואני לא מתכוונת לוותר על זה,
לכן אני אהיה בקרבי.