דברים קטנים ומטופשים יכולים להעלות לי את הדופק מרוב שמחה,
דברים כמו מחמאה קטנה שנאמרת,
שמיכה רקומה
דובי שהייתי משחקת איתו,
ידיעה שמישהו חושב עליי במיוחד אם זה מישהו שלא דיברתי איתו,
כשאומרים את השם שלי, האמיתי,
למרות שגם כשאמרו לי דניאל פה בבלוג תפסתי את עצמי עם החיוך המטופש שלי.
המון דברים יכולים לגרום לי שמחה גם ביום של עצב וברגעי חולשה,
אני תמיד אוהבת לחייך במקום לבכות,
קודם כתבתי שאני לא אוהבת שרואים אותי בוכה,
תמיד צוחקים עליי שאני אף פעם לא בוכה ואף פעם לא צוחקת
אלא שאני תמיד "בוחקת" צוחקת מבכי ובוכה מצחוק.
אני אוהבת את ה"סטיגמה" הזו שנוצרה עליי,
היא מראה לי עד כמה אני אופטימית , ואני אופטימית.
את השורה הזו אני כותבת אחרי שכתבתי את זה-
זה פשוט נכתב מעצמו נהיה לו כמו גביש סוכר אז זה יצא בחרוזים בטעות אבל בכל זאת תקראו את זה כמו דיקלום [;
דברים כל כך קטנים יכולים להעלות לי חיוך גדול,
פיתה עם שוקולד
גור חתולים כשהוא רק נולד
ציון טוב במבחן בלי כוונה
כשלפני שאני אומרת שלום מקדימה אותי השכנה
לראות חיבוק של זוג אוהבים
תאמינו לי אסור לראות איתי סרטים.
חיוך בחזרה מאנשים לא רגילים
להביא לקבצן עם כינור כמה שקלים.
זה רק כמה דוגמאות קטנות, ונקודתיות מאד
אבל במילים אני לא יכולה לתאר בדיוק מה גורם ללב שלי לרקוד.
אופטימיות- זו מילית המפתח
תסתכלו החוצה, הסביון עדיין פורח.


















