מה הבעיה שלי? מה יש לי שאני לא מוכנה שייראו דמעה אחת הנוזלת מעייני, אסרתי על עצמי לבכות ליד אנשים, אסרתי על עצמי לבכות אבל זה החזיק מעמד רק שנה...
כשאני עומדת לבכות אני מתכסה בציניות, כל מילה שיגידו לי יהיה לי משהו עוקצני אבל בלי שמץ של גסות להגיד. אני טובה בלהיות צינית, זו אחת המומחיות שלי לצערי, במשך שנה התאמנתי זה הזמן להראות מה אני מסוגלת ואני מסוגלת.
כשאני מרגישה טיפת מים מתחילה לדלוף ממני אני ישר משפשפת את העיניים מדחיקה את המחשבות שלי והולכת למקום אחר, מקום שקט בלי אנשים.
כשאין לי לאן ללכת אני טומנת את ראשי בין ידיי וברכיי ומסיטה את הדמעות לצדדים, קצת קשה להסתיר את הבכי שלי, הפנים שלי נהיות אדומות והעיניים שלי נהיות נפוחות גדולות ויותר יפות.
אבל אני לא נותנת שייסתכלו עליי, אסור לאנשים להסתכל עלי שאני בוכה, זה לא קרה ולא ייקרה
אני מדחיקה את זה שאני צריכה לבכות, ואני לא יודעת למה אבל אני שמחה שכך.
