גם אני שונאת אנשים בלי סיבה, זאת אומרת יש סיבה אבל לא סיבה מוצדקת;
אם אופן הלבוש שלך לא נראה לי זה יוריד אצלי נקודות
אם תדברי איתי יותר מדי זה יוריד אצלי נקודות
אם יותר מדי תנסי להראות שאת טובה במשהו ותשוויצי בזה, זה יוריד אצלי נקודות,
אני לא אומרת שצריך את הנקודות האלה הם נקודות דיי סתמיות וחסרות חשיבות אבל לי הן חשובות.
לא כזה קשה לגרום לך להתחבב עליי אבל גם לא כזה קשה לגרום לי לשנוא אותך- זה תלוי מה את רוצה,
עד שזה מגיע לקנאה שלי,
האמת שדיי קשה להגיע אליה היא דיי נסתרת בין החיוך שלי והרצון שלי למצוא חן על אנשים אבל היא שם,
עומדת בשקט אבל באיתנות, היא שם.
בדרך כלל אני לא מקנאה,
אני יודעת מה אני שווה ומי פחות ומי יותר טוב ממני
[ובגלל היותי בינונית יש הרבה משני הסוגים.]
יש רק דרך אחת לגרום לי לקנאות- להצליח בדברים שאני טובה בהם.
כמו שכבר כתבתי אני לא כישרונית במיוחד, יש לי שתי כישרונות, משחק וכתיבה [עם כתיבה אני לא סגורה על זה (וזה לא בשביל שתגידו לי שאני כן.. זה קשור למשהו אחר..)]
אם מישהו יותר טוב ממני במשהו שאני בדרך כלל טובה בו אני אקנה בו,
מאד,
בדרך כלל שיש לי בעיה כלשהי אני אומרת ישר, לא משנה מי זה אני אומרת, אבל רק שמפעילים לי את כפתור הקנאה אני מתנהגת בדיוק ההפך,
אני אומרת שאני בסדר אני ממשיכה לעשות את מה שעשיתי לפני שהתחלתי לקנאות ואני פשוט שותקת ומתעלמת מהסביבה,
מבפנים אני משקרת לעצמי שאני טובה יותר ממי שגרם לי לקנאות, אבל רוב הפעמים זה לא ככה,
בגלל הפעמים המועטות שאני מקנאה אז זה קצת אבל איכותי, אם אני מקנאה אני עלולה אפילו לפצוע מישהו, אני מרגישה קצת כמו ברדלס, אני שקטה מאד מאד אבל במאמצים רבים אני אצליח לרסן את עצמי מלפגוע באופן ישיר.
אני לא אוהבת את הרגש קנאה
זו תכונה שאני דיי שונאת בעצמי אבל אין מה לעשות,
גם אני נורמלית לצערי..
;){kind=link}