הגשם הראשון..

הייתי אצל סבתא שלי,

טוב אני עדיין שם,

דודים שלי דיברו על כך שביתם בהריון ואני ניסיתי להתרכז בספר שלי ,אך ללא הצלחה, התחלתי להסתכל על תמונות הנכדים של סבתא שפתאום אחותי צועקת מהחדר מחשב

"יורד גשם!!"

אף פעם לא ייצא לי להיות בגשם הראשון בעיר ולא ביישוב,

 בדרך כלל  הגשם הראשון יורד אצלנו בשבת אני יוצאת עם מכנסיים קצרים וגופייה למרפסת שלמטה ויושבת על הספסל עץ,

בעיר, מה עושים?

"אני יורדת למטה" אמרתי לאמי

שמתי את הכפכפים שבאתי איתם ורצתי במדרגות הבניין, הייתי עם מכנסיי ג'ינס ארוכים גופייה ועליה ז'קט קצר  ולא מכופתר,

ירדתי במדרגות הרטובות שמובילות לרחוב והתחלתי להתהלך בו,

השלוליות בכביש היו חמות ממצברים של מכוניות והזכירו לי שאני לא ביישוב, אסור ללכת על הכביש בעיר.

 בעוד אני נבהלת מהקור ומכפתרת את הז'קט אני מתלבטת אם לחפש גן שעשועים או סתם ללכת בשכונה,

 ראיתי איש במכנסיים קצרים וגופיה רץ, וקינאתי בו,

החלטתי ללכת בשכונה מסתכלת על הבניינים הלבנים והמכוניות שכשעברו שטפו אותי,

כל השיער שלי היה נרטב והז'קט היה רטוב כהוגן,

נהניתי כל כך!!

אני אוהבת גשם, במיוחד את הראשון,

חציתי את הכביש וראיתי נער משתין על הבניין של סבתא שלי,

'איזה מלך' חשבתי צוחקת ונזכרתי בשיעור מדעים עם המורה לספורט של הבנים,

הוא סיפר שכשהוא היה ברוסיה הם אהבו להשתין בחוץ ולראות איך השתן נהפך לקרח.

הגשם התחיל להחליש לצערי והבנתי שזה האות שלי לחזור,

שוב הלכתי על הכביש והזכרתי לעצמי שאסור לי ללכת על הכביש בעיר,

הגעתי לבניין של סבתא והנער עמד לייד הדלת

"היי" הוא אמר לי, הוא היה בלונדיני והיה לו עגיל בסנטר

"היי" אמרתי לו וניסיתי לפתוח את דלת הבניין

"שמעי פדיחה שכחתי את האופניים שלי בתוך הבניין ואני עכשיו צריך ללכת לעבודה את יכולה לפתוח לי?"

"בטח" אמרתי ולחצתי את קוד הבניין, הוא לא נפתח 

"את גרה כאן?"

"לא, סבתא שלי"

"אהה יש מצב את מתקשרת אליה?"

"כן שנייה" לחצתי על שם המשפחה באינטרקום ולא נשמע שום צליל- כמה מתאים לי להינעל בחוץ

"אנחנו כנראה תקועים פה" אמרתי לו

"אוי שיט..  אני מאחר לעבודה.."

"במה את עובד?" שאלתי

הוא הצביעה על הסמל פיצה האט שעל חולצתו

"שונא לעבוד שם..."

באתי להגיד משהו ואז עבר מישהו מהבניין שבא לרדת לחניה הוא פתח לנו את הדלת

"את רוצים להיכנס?" הוא שאל

"כן תודה" אמרתי אבל מה שחשבתי היה 'לא אנחנו סתם עומדים מחוץ לבניין רטובים כי אנחנו אנשים מטרידים'

הנער ירד לחנייה ואני עליתי לקומה למעלה רק אחרי שהגעתי לבית של סבתא הבנתי

היה יכול להיות יותר מביך