עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות
מייל
danialog14@gmail.com
חברים
שאריות של החייםBlackChamomileתיאוfrikit so what??אד;-)TigerLily
lidanThese HeavencosmicBFFעוד מוזרה בעולםMeshigamer girl
ThelseאפרתomerEmo LifeGhost Dog
נושאים
לא צריך לוותר
בשביל להתבגר- את לא צריכה לוותר על הילדות
בשביל שיקשיבו לך- את לא צריכה לוותר על הקול השקט
בשביל לבכות- את לא צריכה לוותר על הצחוק
בשביל לכעוס- את לא צריכה לוותר על השמחה
בשביל להגיד 'לא'- את לא צריכה לוותר על ה'כן'
בשביל לדעת- את לא צריכה לוותר על החוסר ידע

בשביל להיות את- את לא צריכה לוותר עצמך

דילמה עתידית

10/09/2013 18:17
דניאל
אני צריכה לעשות איזשהי בחירה שתקבע הרבה דברים לגבי, ואין לי מושג איך לכתוב את זה אז אני פשוט אזרום עם מה שאני כותבת

אז ככה: 
בגלל שאני באה מיישוב ולא מעיר אני צריכה להתקבל לתיכון ויש בחירה בין חמש או שש תיכונים [זה תלוי אם מחשיבים את התיכון שהולכים אליו בלית ברירה] , ואני ממש לא יודעת מה לבחור.. זאת אומרת שהייתי בשיחה אישית עם המחנכת החדשה שלי היא אמרה לי שאפילו אם אני אמשיך לא להכין שיעורי בית אני אוכל להתקבל לאיזה תיכון שאני רוצה פשוט לא למגמות שאני רוצה.. אז התחלתי להכין שיעורי בית כי אני רוצה להיות במגמת ערבית קולנוע ותאטרון. אז אני ממש צריכה מישהו שהוא לא מהסביבה שלי בשביל שיעזור לי לבחור, אני אכתוב את כל הפגמים בכל תיכון ואני אקרא להם בקיצורים אז אל תבהלו מהשמות

עמי:  
עמי זה בית ספר שהוא לכאורה לא מהרשימה אבל כל שהנ בין חצי לשלושת רבע הולכים אליו.
היתרונות שלו: אחלה מגמת ערבית, אחלה מורים, הוא מורכב רק מיישובים רק 6 בכל שיכבה באים מעיר ככה שיש עם מי להתחבר.. 
החסרונות שלו: כמו שאמרתי בין חצי לשלושת רבע הולכים אליו, ומי שגר בעיר אני לא חושבת שיבין את זה, אבל זה נוראי להיות במשך 12 שנה עם אותם ילדים ואם אלה היו אנשים טובים יש מצב שלא הייתה לי בעיה אבל נמאס לי מכל הריכולים והמינפולציות.. 

כצה: 
כצה זה בית ספר בעיר, שהרבה ממליצים עליו וגם חצי מהמורות שלנו [והמורות הטובות] למדו שם.
היתרונות שלו: יש מגמת ערבית טובה, המורה לערבית שלי למדה בבית ספר הזה ובאמת שאנחנו יודעים את כל הביוגרפיה שלה מהתיכון עד גיל 29 [שם היא נעצרה והשנים לא המשיכו לה משם.. אבל אני יודעת שהיא בת 37 XD ] 
יש מגמת תיאטרון מצוינת, כמעט ולא הולכים לשם מהיישוב שלי ככה שאני אוכל לחדש מלאיי חברים וגם אחותי לא לומדת שם ככה שאף מורה לא תכיר אותי ואני אוכל פעם ראשונה בחיים שלי לעשות רושם ראשוני על אמת.
החסרונות שלו: אני לא מכירה שם כלום, לא את המורים לא את התלמידים ולא אף אחד, אין בו מגמת קולנוע ולפי מה שאמא שלי אמרה לי [היא גם למדה שם] בבצפר הזה כל הפרחות נמצאות שם, ואני לא בנויה להיות פרחה...

תיכון דתי:
אני עוד לא יודעת איזה תיכון זה אהיה, אבל אני חושבת להתחיל לחזור בתשובה... 
היתרונות:
החסרונות:
אין יתרונות ואין חסרונות, זה באמת עניין שאני לא יודעת עליו כלום...



ᶠᶸᶜᵏᵧₒᵤ
10/09/2013 18:21
אני הייתי הולכת על הכצה הזה למרות הפרחות כי אפשר להתעלם מהן :)

מקווה שעזרתי D;
דניאל
10/09/2013 18:23
כן שכחתי לציין בו עוד משהו, יש ממש ריחוק בין המורים לתלמידים, ולי ממש חשוב הדינמיקה עם המורה אז....
ואפשר להתעלם מהם שיש 3 בשיכבה 300.. זה קצת קשה..
אבל תודה[:
10/09/2013 18:27
גם אני דיברתי ככה! ממש בול!
תמיד אמרתי, "איך אפשר להתעלם ממשהו שכל היום מתרוצץ לך מול העיניים?" פרחות.
קשה להתעלם מסביבה כזאת. כן.
אבל עם הזמן... הן כבר נעלמות לך מהעין.
אז כצהXD
דניאל
10/09/2013 18:31
למה שינית את השם מעברית לאנגלית?
אבל שמעי באמת שאם אני אמצא שם אחת שהיא לא פרחה או שהיא מנודה או שהיא נחשבת מוזרה, בתכלס אני יכולה להתחבר עם הפרחות אבל אז זה יהפוך אותי גם להיות כזאת...
וגם שכנה שלי הייתה שם ופרשה.. אבל לא שאלתי למה
Meshi
10/09/2013 18:32
אממ כצה נשמע טוב...חוץ מהפרחות XD אבל אני מציעה לבדוק עוד קצת לגבי תיכון דתי. זה טוב שאת מתחזקת, אם תרצי לדבר איתי על זה עצות, שאלות משהו- meshi_m1@walla.com
דניאל
10/09/2013 18:33
תודה רבה [:
12/09/2013 16:45
לדעתי, את יכולה ללכת לכצה.
הלימודים שם ברמה גבוהה (לפי מה שאת מספרת) ואני בטוחה שתצליחי שם ובגדול!
ואל תשימי לב לפרחות.
אך, אם לא תוכלי להתמודד עם הפרחות אז תלכי לעמי.
כתיבת תגובה:
שמכם:

אימייל:

קישור:

תגובה:

חיפוש
ארכיון
רוגע

עם דברים כאלה אני יכולה לחרפן אנשים.. כולם לחוצים תמיד ומודאגים, אבל אני לא זוכרת את עצמי דואגת, כאילו אני תמיד דואגת למה יקרה אחר כך אבל חוץ מזה אני יודעת שהכל יסתדר.. כי ככה זה אצלי.. הכל תמיד מסתדר. כי אי אפשר שזה אהיה אחרת.. אין סיטואציה כזו..

פעם אחת קרה לי, משהו שולי קטן ולא חשוב לא היה לי איך להגיע למופע של חברות שלי, אבל הייתי שאננה מדי הייתי בטוחה שכמו תמיד הכל יסתדר, אבל לא, בסוף לא הלכתי למופע.
תליתי את הכרטיס על הלוח שהם וחיכיתי, חיכתי לסרטים שאני אראה, להופעות אחרות, לקבלות מאוטובוס, חיכיתי לדברים שכן יסתדרו, והם הגיעו, יש לי את הכרטיס עדיין על הלוח קבור בין המום כרטיסים אחרים אבל הוא עדיין שם, להוכיח וגם להזכיר לעצמי- שרק הרוב מסתדר
קרבי

את הצד הזה בעצמי קצת קשה לי להסביר.
אני אהיה בקרבי,
לא אני לא רוצה להיות בקרבי אני רוצה
אבל אני לא אומרת שאני רוצה,
אם אני אגיד שאני רוצה להיות
זה אומר שיש ספק אם אני אהיה או לא אהיה,
ואני אהיה בקרבי,

מדינת ישראל חשובה לי בצורה שאין לי מושג איך להסביר,
זה התחיל כמה שבועות לפני שסבא שלי נפטר
בדיוק גמרתי את העבודת שורשים עליו,
למדתי על מה הוא היה
העבודה מוצגת עכשיו בבית התפוצות
ובאתר של הקיבוץ שבו הוא גדל.

סבא שלי היה לוחם בפלמ"ח
והעביר לי את הכחול לבן שבדמו.
ובכל פעם שאני מדברת
או חושבת על ארץ ישראל
אני מתמלאת גאווה.
אני גאה להיות חלק ממדינת ישראל,
אני גאה להיות נכדה של סבא שלי,
אני גאה בלשמוע על סיפורי ההעלייה של סבתא שלי,
אני גאה בלחשוב על השירות של אמא שלי
ואני גאה מורשת שאבא שלי השאיר לי,
בכל פעם ששיר התקווה מתנגד וכולם עומדים אני שרה אותו עם ראש מורם עם חיוך גדול "להיות עם חופשי בארצנו" צריך יותר מזה?

אני גאה באץ ישראל,
ואני גאה במורשת של העם היהודי
ואני לא מתכוונת לוותר על זה,
לכן אני אהיה בקרבי.