עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות
מייל
danialog14@gmail.com
חברים
שאריות של החייםBlackChamomileתיאוfrikit so what??אד;-)TigerLily
lidanThese HeavencosmicBFFעוד מוזרה בעולםMeshigamer girl
ThelseאפרתomerEmo LifeGhost Dog
נושאים
לא צריך לוותר
בשביל להתבגר- את לא צריכה לוותר על הילדות
בשביל שיקשיבו לך- את לא צריכה לוותר על הקול השקט
בשביל לבכות- את לא צריכה לוותר על הצחוק
בשביל לכעוס- את לא צריכה לוותר על השמחה
בשביל להגיד 'לא'- את לא צריכה לוותר על ה'כן'
בשביל לדעת- את לא צריכה לוותר על החוסר ידע

בשביל להיות את- את לא צריכה לוותר עצמך

אחלה יום נוראי...

09/09/2013 17:52
דניאל
אוקיי אמממ בקשר לפוסט הקודם.. אני נלחצתי שלא מגיבים בגלל שאנשים שונאים אותי עכשיו בגלל זה.. וכמו שאני חושבת שכבר כתבתי.. אני יותר אוהבת שאנשים אומרים לי שהם שונאים אותי..

אחלה יום נוראי:

'יום עסל יום בסל' חשבתי לעצמי בעודי חוצה את גבעת הדשא שליד האמפי, 
שני מקרים שגורמים ללב שלי להרגיש מצומק כבר קרו, היום הזה יכול רק להיות גרוע.. 
שלוש דקות אחר כך הגעתי לכיתתי, כרגיל שמתי את התיק וברחתי משם, לכיתה ט'4 הכיתה שלי נוראיית!!
לאחר כמה דקות נשמע הצלצול והיה אמור להיות שיעור ערבית- השיעור האהוב עליי אחרי מתמטיקה
 [האהבה שלי לשיעורים נמדדת על פי המורות, לא על פי הכיפיות..] 
'טוב נו אז יש מצב שבכל זאת היום לא אהיה גרוע' חשבתי מפויסת והלכתי אל מעבדה 1 המקום שאנחנו צריכים להיות בימי שני 
"אחורה פנה" אמרה לי תמר "שלי לא הגיעה היום.." 
'טעיתי.' חשבתי 
היה לנו במקום שיעור מתמטיקה עם המורה של ט'2, אני לא מצליחה ללמוד בלי המורה שלי למתמטיקה, המורה של ט'2 מתעכבת על כל תרגיל ועונה על כל שאלה באמצע שהיא פותרת, איך אפשר עם זה?? לנה פשוט פותרת וסותמת את הפה למי שמעז להפריע לה. אבל בדרך החיננית שלה,
השתעממתי מהשיעור אז התחלתי לשחק קנדי קראש בפלאפון של חברה שלי, בידיעה שעם ה"חזרה" שעשיתי אתמול אני כנראה אכשל..
50 דקות עברו לאט מהרגיל והתחיל השיעור שמהל את הכיף שיש בשיעורי ערבית- שיעור חינוך
פשוט לשבת 50 דקות בכיתה ולהקשיב למורה מדברת על איזה נושאים שקשורים לאירועי השבוע. בקיצור: פשוט נורא

בהפסקה רציתי לדבר עם חברה שלי שתעודד אותי בגלל הילדה שגורמת לכולם בכיתה שלי לשנוא אותי- אבל הייתי צריכה להשיג מחשבון בשביל  לגרד לפחות את ה60... אני ממש שכחתי הכל מכיתה ח'..
בסוף ההפסקה מצאתי את חברה שלי אבל כבר היה מאוחר מדי, ככה יצא שאני תקועה מצוברחת רעבה ולא מוכנה למבחן. 

המבחן להפתעתי היה קל- הייתי בטוחה שלנה תעשה לנו את המוות, היא והמורה ששמרה עלינו היו החברות הכי טובות ככה שללנה לא היה אכפת להגיד לנו שהיא תעשה לנו את המוות רק אחרי המבחן 
תדמיינו קול רוסי וצפצני אומר 
"ט'1 ממחר אין לכם חיים, מה זה השאלות האלה שאתם שואלים אותי? אני אעשה לכם את המוות! מוות!" 
כולם מתים על לנה וכבר לא שמים על האיומים שלה, פשוט צחקנו והמשכנו את המבחן עשיתי את כל התרגילים מהר יחסית ונתקעתי בשאלה האחרונה, הסתכלתי על כל הכיתה, כולם היו תקועים בה, הילד שהעתיק ממני לחש לי "נו נועה אני מאמין בך את 100 % מצליחה את זה.." בהיתי בשאלה 15 דקות ואז עליתי על הפיתרון נתתי לו להעתיק והגשתי את המבחן, 
בדיעבד הסתבר ש15 דקות זה חצי מהזמן שלקח לכל שאר התלמידים לבהות בשאלה הזו.. 
אוי פיתגורס פיתגורס פיתגורס...

בהפסקה הלכתי עם חברות שלי להחזיר את המחשבון לחטניקית שלקחתי ממנה את המחשבון, המורה שלי לספורט הייתה תרונית שם וחברות שלי נשארו לעמוד לידה ולדבר איתה מבלי רצון- נשארתי גם.
"מה בנות איך היה המבחן?" היא שאלה
"בסדר" ענו לה חברות שלי והתחילו לפרט כשאני עוד שותקת
היא התעלמה מהן ואמרה "ולך נועה? איך הלך המבחן?" 
הייתי מפותעת, באתי להגיד כיף כי באמת נהנתי [חננה בכל מה שקשור למתמטיקה -_-] אבל אז עצרתי את עצמי והתחלתי להגיד בסדר יצא לי גימגום מוזר, והמורה כנראה חשבה שאני סתם נבהלתי ממנה או משהו אז היא לא פנתה אליי סתם הסתכלה אליי כל השיחה... 


בסוף היום הייתי אמורה ללכת עם חברה שלי, אבל היא מהחברוה של הילדה ששונאת אותי אז בלית ברירה הלכתי עם החבורה של הילדה הזו.. היה נוראי.. היא יבשה כל מילה שאמרתי וכל פעם שדיברתי עם מישהי אחרת היא מהירה לקחת אותה לשיחה שלה. 

בקיצור יום גרוע קלאסי... 
אבל כמו שאמרתי יום עסל יום בסל...


09/09/2013 21:05
בכל רע יש גם טוב וגם ההפך.
אני בטוחה שיהיו לך ימים טובים יותר.
כתיבת תגובה:
שמכם:

אימייל:

קישור:

תגובה:

חיפוש
ארכיון
רוגע

עם דברים כאלה אני יכולה לחרפן אנשים.. כולם לחוצים תמיד ומודאגים, אבל אני לא זוכרת את עצמי דואגת, כאילו אני תמיד דואגת למה יקרה אחר כך אבל חוץ מזה אני יודעת שהכל יסתדר.. כי ככה זה אצלי.. הכל תמיד מסתדר. כי אי אפשר שזה אהיה אחרת.. אין סיטואציה כזו..

פעם אחת קרה לי, משהו שולי קטן ולא חשוב לא היה לי איך להגיע למופע של חברות שלי, אבל הייתי שאננה מדי הייתי בטוחה שכמו תמיד הכל יסתדר, אבל לא, בסוף לא הלכתי למופע.
תליתי את הכרטיס על הלוח שהם וחיכיתי, חיכתי לסרטים שאני אראה, להופעות אחרות, לקבלות מאוטובוס, חיכיתי לדברים שכן יסתדרו, והם הגיעו, יש לי את הכרטיס עדיין על הלוח קבור בין המום כרטיסים אחרים אבל הוא עדיין שם, להוכיח וגם להזכיר לעצמי- שרק הרוב מסתדר
קרבי

את הצד הזה בעצמי קצת קשה לי להסביר.
אני אהיה בקרבי,
לא אני לא רוצה להיות בקרבי אני רוצה
אבל אני לא אומרת שאני רוצה,
אם אני אגיד שאני רוצה להיות
זה אומר שיש ספק אם אני אהיה או לא אהיה,
ואני אהיה בקרבי,

מדינת ישראל חשובה לי בצורה שאין לי מושג איך להסביר,
זה התחיל כמה שבועות לפני שסבא שלי נפטר
בדיוק גמרתי את העבודת שורשים עליו,
למדתי על מה הוא היה
העבודה מוצגת עכשיו בבית התפוצות
ובאתר של הקיבוץ שבו הוא גדל.

סבא שלי היה לוחם בפלמ"ח
והעביר לי את הכחול לבן שבדמו.
ובכל פעם שאני מדברת
או חושבת על ארץ ישראל
אני מתמלאת גאווה.
אני גאה להיות חלק ממדינת ישראל,
אני גאה להיות נכדה של סבא שלי,
אני גאה בלשמוע על סיפורי ההעלייה של סבתא שלי,
אני גאה בלחשוב על השירות של אמא שלי
ואני גאה מורשת שאבא שלי השאיר לי,
בכל פעם ששיר התקווה מתנגד וכולם עומדים אני שרה אותו עם ראש מורם עם חיוך גדול "להיות עם חופשי בארצנו" צריך יותר מזה?

אני גאה באץ ישראל,
ואני גאה במורשת של העם היהודי
ואני לא מתכוונת לוותר על זה,
לכן אני אהיה בקרבי.