אני בוהה בעוגת יום ההולדת, הם לא מבינים למה לוקח לי הרבה זמן לכבות את הנרות, אני מסתכלת על איך הלהבה בלי פחד ממיסה את הנר, טיפה אחר טיפה אחר טיפה.
מבקשים ממני להכין חביטה על הגז, אני מסכימה בשמחה עד שאני מגיעה לשלב שצריך להדליק את הגפרור, אני מעבירה את הגפרור על הקופסה ואש גדולה יוצאת ממנו אני זורקת את הגפרור בתוך אינסטינקט
אני עם חברים, אנחנו שורפים טונה [אין הרבה מה לעשות ביישוב שלנו -_-] כולם ישובים במעגל סביב הטונה ומדברים, רק אני צופה באש ומאזינה לקולות הפיצפוץ שהיא משמיעה מהשמן
ל"ג בעומר, מכינים מדורה קטנה וצולים עליה נקנקיות פויקה ומרשמלו רק אני לא נוגעת באף דבר משם, רק בוהה איך האש הורסת לאט לאט את המאכלים.
אני מפחדת מאש, לדעתי אש זה הדבר המרתק והמפחיד ביותר שקיים, היא יכולה להיות שקטה ומועילה אבל היא יכולה להרוס כל כך הרבה דברים, אש היא מתרבה בקלות ונעצמת, מוסיפה עוד ועוד דברים אל הצבא ענקי שלה, בידיעה שאם היא תתעצם המים בקושי יכלו לפגוע בה שלא לדבר על הרוח, היא מפחידה אותי, אבל היא כל כך מרתקת אותי, בכל פעם שאני מכינה פסטה אני לוקחת פסטה יבשה אחת מהשקית ושורפת אותה מסתכלת על גוש הפחם שנוצר שיעזור לי להבעיר עוד אש, זה מסוכן אני יודעת, וזה הפחד הכי גדול שלי זה נכון, אבל זה כל כך מרתק אותי.
האש..
;){kind=link}