התחלתי לכתוב בזכות סבא שלי
המשכתי בזכות אמא שלי
ולא אפסיק בזכות עצמי
אני זוכרת את היום שכתבתי את השיר הראשון שלי, סוף כיתה ז', ה29/6/2012 בשעה 01:34 לא חשבתי הרבה, חשבתי על סבא שלי, על הפגישה האחרונה שהייתה לי איתו [שכבר סיפרתי עליה פה] התעניינתי אם אני אראה אותו שוב, ואז לקחתי את המחשב הנייד שלי מהמיטה והמילים יצאו ממני, אני לא אוהבת את השיר הזה, הוא שיר ממש לא טוב, הוא מזכיר גם קצת את השיר ילדת סוכר של מוקי, אבל הוא עדיין היה השיר הראשון שלי גמרתי לכתוב אותו לאחר המון שיפצורים בשעה 02:17 [למי שלא הבין איך הייתי ערה בשעה היה חופש..] הלכתי לישון לאחר שעשיתי סיבוב במרפסת, בשעה 08:02 אבא העיר אותי ואת אחותי
"טוב, סבא מת, תתארגנו לשבעה" זה היה מה שהוא אמר, באדישות, הוא לא הביע רגש, בדיוק כמוני,
"אממ אבא, באיזה שעה זה היה בערך?" שאלתי בלי שום הבעה בפנים
"ב02:18" הוא אמר
אז הבנתי שאני צריכה להמשיך לכתוב,
המשכתי בשביל אמא שלי, היא פשוט מודל לחיקוי שלי, אני צריכה לכתוב עליה פעם בשביל שתבינו איזה אישה מדהימה היא
ואני לא אפסיק בזכות עצמי, וגם בזכותכם, פעם הייתי בטוחה שהכתיבה שלי טובה, היום אני רוצה להמשיך בשביל לשפר.
טוב אז בקיצור כל ההקדמה הזו, אני רוצה לכתוב סיפור חדש, סיפור שישלב גם מדע בדיוני, גם איך לקרוא לזה.. טלנובלה... וגם כזה לא יודעת איך לקרוא לזה, מאקרב קוראים לזה נדמה לי...
;){kind=link}