"זה קשה, תמיד זה נראה כל כך קל כשמסתכלים מהצד אבל זה קשה." הוא אמר לי בנימה של מישהו שמבין לא רציתי לזלזל בו, אבל הוא פשוט לא הבין מה כוונתי והתייחס אליי כאל ילדה שלא מבינה כלום, הוא לא הבין שיש לי עומק לא רק בעיניים
"אתה עושה את זה כל יום, אתה אפילו לא שם לב. אתה מוצא יום יום את האיזון המושלם ללכת עליו, ככה אתה עושה את זה 24 שעות ביממה ו6 ימים בשבוע."
"עזבי את זה, את עוד תגדלי ותביני." הגישה שלו עיצבנה אותי, איך הוא לא מבין שגיל זה בסך הכל מספר? איך הוא לא מבין שאני בוגרת הרבה יותר מרוב המבוגרים שהוא מכיר, בגלל שאני קטנה לא מעריכים אותי מספיק, כשאני אהיה גדולה אסתכל על כל בנאדם בחוכמה
"תעזוב את זה אתה" אמרתי לו בטון עצבני "אתה לא תצליח להבין, כשתבין זה כבר אהיה מאוחר מדי." ראיתי אות מופתע ממני מעולם לא הפרתי את השתיקה המוסכמת שפיתחתי במשך השנים הוא לא יידע מה להגיב לי, שמחתי מזה
"איך את מדברת אליי?" אמר לבסוף
"איך שאתה מדבר אליי עם פחות התנשאות" אמרתי בקול מתנצל
"אני לא מתנשא, אני מנסה ללמד אותך."
"אתה מלמד אותי רק איך מתנהג איש טיפש"
"איש טיפש? אני זה ששואל כל היום שאלות טיפשיות ואומר אמירות חסרות משמעות"
"איש טיפש לא היה מזלזל באמירות חסרות משמעות שכאלה" לא רציתי לריב איתו זה גם לא היה חכם כל כך בדיעבד אבל הייתי חייבת לגרום לו להבין, זה הוא שהטיפש.
"לכי לישון" הוא אמר לילדה בת ה8 לאחר שהבין שהובך מספיק
סבתא הגיעה כיסתה אותי בשמיכה ולחשה לי "אני הבנתי אותך, הלכת לבן אדם הלא נכון"
זה בהשראת מקרה שקרה לי אבל הסיפור לא אמיתי...
;){kind=link}