עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות
מייל
danialog14@gmail.com
חברים
שאריות של החייםBlackChamomileתיאוfrikit so what??אד;-)TigerLily
lidanThese HeavencosmicBFFעוד מוזרה בעולםMeshigamer girl
ThelseאפרתomerEmo LifeGhost Dog
נושאים
לא צריך לוותר
בשביל להתבגר- את לא צריכה לוותר על הילדות
בשביל שיקשיבו לך- את לא צריכה לוותר על הקול השקט
בשביל לבכות- את לא צריכה לוותר על הצחוק
בשביל לכעוס- את לא צריכה לוותר על השמחה
בשביל להגיד 'לא'- את לא צריכה לוותר על ה'כן'
בשביל לדעת- את לא צריכה לוותר על החוסר ידע

בשביל להיות את- את לא צריכה לוותר עצמך

אחלה יום ראשון.

27/08/2013 14:16
דניאל
אוקיי, אני בדרך כלל לא אוהבת לספר על חיי היומיום שלי, אבל את זה זה מתבקש,
כמו שאמרתי היה לי אחלה יום ראשון,

בהתחלה נכנסתי לבית ספר והרגשתי שקופה, 
כל הבנות רצו בצרחות כזה לחבק בנות אחרות ואותי לא,
 נעלבתי טיפה אבל נשארתי עם החצי חיוך התמידי שלי, 
באתי להיכנס לכיתה ושלושה בנות בדיוק יצאו ממנה,
רק עם אחת שמחתי להיפגש אז חיבקתי אותה ונכנסתי,
לא היה שם אף אחד אז הלכתי לט'4 
לראות מה עם החברה הגותית שלי,
 [האמת היא לא גותית היא סוויפטית אבל הדבר היחיד שהיא עושה זה לשמוע שירים שלה ולקרוא מעריב לנוער],
 קראתי איתה קצת על המירוץ למליון אבל לא באמת התענינתי, 
ואז נכנסה לכיתה חברה שלי ומאז הכל השתפר
[גם אני קיבלתי חיבוקים וצרחות P;].

אחר כך  כל הבנות יישבו בכיתה ואמרתי לחברה שלי שתבוא איתי לראות את לנה, 
המחנכת שלנו משנה שעברה, 
באמת שהיא בנאדם כל כך מושלם!!! 
עוד בנות הצטרפו אלינו ופשוט צרחנו לה מהחדר מורים לנה!! לנה!! 
והיא לא שמעה 
[אוי הרוסיה הקטנה הזו -,-].
 היה צלצול והלכנו לכיתה.

אלישבע המחנכת שלי 
[ששנה שעברה הייתה רק לחצי כיתה שלי..]
 אמרה לנו מה אהיה סדר היום 
ואז הלכנו לטקס שלא משתנה אף פעם,
 בדיוק אותן תקלות 
אותו מזג אוויר, 
אותם שירים אותו הצגות מגוכחות..
 הכל..

כשחזרנו לכיתה ביקשתי מאלישבע ללכת לשתות,
 בדרך ראיתי את המורה לערבית וספורט, 
שתיהן חיבקו אותי,
 הייתי בטוחה שהמורה לספורט עדיין שונאת אותי, 
אבל היא הייתה ממש מתוקה. 
 
חזרתי לכיתה ואלישבע  בדיוק הקריאה לנו את המערכת שעות של השנה עם איזה מורות- 
יש לי מערכת שעות כלכך טובה!!! עם מורות מדהימות.. ששנה שעברה כל הזמן חלמתי שאהיה לי אותן.. 
רק טעימה המורה לאזרחות היא לא מלמדת רק נוכחת בכיתה בזמן השיעור ועושה צחוקים, 
המורה לאנגלית 
[ואם אני מתלהבת מאנגלית אז משהו פה לא בסדר..] 
משוגעת ברמות, וסנילית ברמות- אהיה מצחיק. 
המורה לערבית נשארה אותו הדבר, 
המורה למתמטיקה היא עדיין המחנכת שלי [לשעבר../: ] 
והמורה לתנך ולעברית היא כל כך מושלמת, היא תאהב אותי בגלל אחותי ואח שלי והיא גם ממש מצחיקה וזורמת כזו.... 

היה הפסקה 
ואז היה שיעור שלישי שסתם צחקנו עם המורה.
בשיעור רביעי הגיע המורה לספורט הסטלן שיש לנו בבית ספר, 
הוא נכנס כזה לכיתה "יש לי בשבילכם חדשות טובות ורעות, 
החדשות הרעות שאתם לא תזכו ללמוד איתי השנה, 
החדשות הטובות שאתם תזכו לשיעור אחד איתי עכשיו".
 ואז איכשהו הילדים המפגרים בכיתה שלי התחילו לדבר איתו על ההבדל בין ירקות לפירות, 
באמת כיתת דפ"רים... 


אז זהו היה מצחיק, מהנה , ומביך. בקיצור- אחלה יום ראשון.



אהה כן בדרך הביתה רציתי להתלהב על זה שאני כיתה ט' 
[סליחה אבל אחרי מה שהטתניקים עשו לנו- מגיע לנו להחזיר לעולם.] 
ואז הלכנו ויש שביל כזה שכולם צריכים ללכת דרכו, 
אז איזה שני זיניקים עקפו אותנו 
אז צעקתי לחברה שלי
 "את זוכרת שאנחנו היינו בכיתה ז' היינו מפחדים לעקוף את הטתניקים." 
ואז הם התחילו לרוץ 
וחברה שלי אומרת לי כזה
 "מפגרת הם מכיתה ט'4!" 
אז בדקתי ובסוף הם לא היו אז אמרתי לה 
"את רצינית איתי? חשבתי שעשיתי לעצמי כבר פדיחה." 
אז היא אמרה לי "זה לא משנה מי זה היה. עשית לעצמך".


סיפור חסר פואנטה.. טוב כאן ייגמר הפוסט


#פיגלי_הורן ♥
27/08/2013 14:40
שמחה בשבילך (:
שיהיו עוד ימים כאלה !!
דניאל
27/08/2013 14:43
חח תודה [:
הלוואי [;
27/08/2013 17:05
שמחה שהלך לך טוב ביום הראשון!!!
הלוואי שיהיו לך עוד ימים כאלה.
כתיבת תגובה:
שמכם:

אימייל:

קישור:

תגובה:

חיפוש
ארכיון
רוגע

עם דברים כאלה אני יכולה לחרפן אנשים.. כולם לחוצים תמיד ומודאגים, אבל אני לא זוכרת את עצמי דואגת, כאילו אני תמיד דואגת למה יקרה אחר כך אבל חוץ מזה אני יודעת שהכל יסתדר.. כי ככה זה אצלי.. הכל תמיד מסתדר. כי אי אפשר שזה אהיה אחרת.. אין סיטואציה כזו..

פעם אחת קרה לי, משהו שולי קטן ולא חשוב לא היה לי איך להגיע למופע של חברות שלי, אבל הייתי שאננה מדי הייתי בטוחה שכמו תמיד הכל יסתדר, אבל לא, בסוף לא הלכתי למופע.
תליתי את הכרטיס על הלוח שהם וחיכיתי, חיכתי לסרטים שאני אראה, להופעות אחרות, לקבלות מאוטובוס, חיכיתי לדברים שכן יסתדרו, והם הגיעו, יש לי את הכרטיס עדיין על הלוח קבור בין המום כרטיסים אחרים אבל הוא עדיין שם, להוכיח וגם להזכיר לעצמי- שרק הרוב מסתדר
קרבי

את הצד הזה בעצמי קצת קשה לי להסביר.
אני אהיה בקרבי,
לא אני לא רוצה להיות בקרבי אני רוצה
אבל אני לא אומרת שאני רוצה,
אם אני אגיד שאני רוצה להיות
זה אומר שיש ספק אם אני אהיה או לא אהיה,
ואני אהיה בקרבי,

מדינת ישראל חשובה לי בצורה שאין לי מושג איך להסביר,
זה התחיל כמה שבועות לפני שסבא שלי נפטר
בדיוק גמרתי את העבודת שורשים עליו,
למדתי על מה הוא היה
העבודה מוצגת עכשיו בבית התפוצות
ובאתר של הקיבוץ שבו הוא גדל.

סבא שלי היה לוחם בפלמ"ח
והעביר לי את הכחול לבן שבדמו.
ובכל פעם שאני מדברת
או חושבת על ארץ ישראל
אני מתמלאת גאווה.
אני גאה להיות חלק ממדינת ישראל,
אני גאה להיות נכדה של סבא שלי,
אני גאה בלשמוע על סיפורי ההעלייה של סבתא שלי,
אני גאה בלחשוב על השירות של אמא שלי
ואני גאה מורשת שאבא שלי השאיר לי,
בכל פעם ששיר התקווה מתנגד וכולם עומדים אני שרה אותו עם ראש מורם עם חיוך גדול "להיות עם חופשי בארצנו" צריך יותר מזה?

אני גאה באץ ישראל,
ואני גאה במורשת של העם היהודי
ואני לא מתכוונת לוותר על זה,
לכן אני אהיה בקרבי.