עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות
מייל
danialog14@gmail.com
חברים
שאריות של החייםBlackChamomileתיאוfrikit so what??אד;-)TigerLily
lidanThese HeavencosmicBFFעוד מוזרה בעולםMeshigamer girl
ThelseאפרתomerEmo LifeGhost Dog
נושאים
לא צריך לוותר
בשביל להתבגר- את לא צריכה לוותר על הילדות
בשביל שיקשיבו לך- את לא צריכה לוותר על הקול השקט
בשביל לבכות- את לא צריכה לוותר על הצחוק
בשביל לכעוס- את לא צריכה לוותר על השמחה
בשביל להגיד 'לא'- את לא צריכה לוותר על ה'כן'
בשביל לדעת- את לא צריכה לוותר על החוסר ידע

בשביל להיות את- את לא צריכה לוותר עצמך

להיתראות..

26/08/2013 13:14
דניאל
מהמקום שממנו באתי, בטח חושבים שכבר מתתי, בכל זאת כבר כמה שנים שלא הגעתי ושלא לדבר על זה שהניסוי לא הצליח. 
האמת? שמההתחלה לא רציתי להצליח, רק רציתי לקחת את החללית בשביל לסייר בייקום, להוכיח שיש חיים חוץ מעל הכוכב שלנו, מצאתי שלושה כוכבים שעליהם יש חיים והמשכתי לסייר ביקום, יום אחד הגעתי אל כוכב כל כך מוזר:

היו שם מלא ריבועים ומשולשים ענקיים לכל מקום שהיית מסתכל, החייזרים שם נראו כל כך משונה, זאת אומרת הם נראו כמונו, רק שבמקום שיער, היה להם נחשיים בכל מיני צבעים על הראש היה בצבע שחור היה בצבע צהוב ואני מוכן להישבע שראיתי גם כמה נחשים בצבע וורוד.
לחלק מהחייזרים שם היו מלא צבעים בקצה הציפורן.. זה נראה נורא.... 
החייזרים שם ישבו על לוחות ועל לוח שנראה בדיוק כמו הלוח שעליהם ישבו, עיניהם של החייזרים היה מוטבע בתוך ריבוע כמעט בגודל הראש שלהם, והוא הקרין להם משהו כחול. 
היו שם חייזרים בכל מיני צבעים, ראיתי הכי הרבה חייזרים ירוקים, אבל היו גם בוורוד, כחול, צהוב, ועם כל מיני דוגמאות. 

ביקרתי במקום שבו ראיתי שהכי הרבה חייזרים הולכים, המקום הזה הצחיק אותי, ריבוע ענק שבו יש המון ריבועים קטנים, בתוך הריבועים הקטנים היו חייזרים ומדי פעם הם פשוט נעלמו, למה שמיהו ייכנס לריבוע קטן בשביל להיעלם?

הסתכלתי על רצפת הכוכב, היא הייתה שחורה ועליה המון פסים לבנים, אבל לא שם הלכו החייזרים, החייזרים האלה פינו דרך ועשו כבוד למין ייצורים מפחידים, מפלצתיים שהתקדמו במהירות, 
איפה שהחייזרים הלכו זה היה משטח צבעוני, ומדי פעם נראה כמה ריבועים על אותו משטח ועל הריבוע אותיות, הבנתי שהספיק לי מהכוכב הזה אז הלכתי לחללית, החייזרים שם מאד לא עקביים, חלקם התעלמו ממני לחלוטין ואחרים שלחו אליי את התולעים [לא את הנחשים] אשר היו מחוברים לגופיהם והשמיעו קולות מלחיצים. 
בדקתי במפת הכוכבים איזה כוכב נכנסתי אליו ומצאתי מייד 

רגע לפני שנסתי מאותו כוכב צעקתי אליהם 
"להתראות, תושבי כדור הארץ."
26/08/2013 13:18
מדהים!
תמשיכי לכתוב.
דניאל
26/08/2013 13:29
מישהו בכלל קרא את הסיפור הזה?!?!
girle life
26/08/2013 13:27
אהבתי את הסיפור אהבתי מחכה להמשך.. :)
דניאל
26/08/2013 13:28
איזה המשך??
זה סיפור רגיל.. קראת אותו בכלל?
girle life
26/08/2013 13:34
קראתי אותו, חשבתי שזה סיפור עם המשכים..
דניאל
26/08/2013 13:37
עשי לי טובה.. אם יש משהו שאני יותר שונאת מצבועים, זה אנשים שמשקרים אחרי שהם כבר נתפסו [אין לי בעיה עם שקרנים..]
אפרת
26/08/2013 13:31
אהבתי! וקראתי...
דניאל
26/08/2013 13:32
אני שמחה... לפחות מישהו אחד הבין את המסר של הסיפור..
26/08/2013 13:40
ואוו, אל תפסיקי לכתוב.
יש המשך?
דניאל
26/08/2013 13:41
א. תודה!
ב. לא.. קראתי את זה איזה 3 פעמים, באף אחת מהפעמים זה לא נראה כאילו יש המשך
אליסה
26/08/2013 13:45
סיפור יפה!
אהבתי
דניאל
26/08/2013 13:48
תודה.
כתיבת תגובה:
שמכם:

אימייל:

קישור:

תגובה:

חיפוש
ארכיון
רוגע

עם דברים כאלה אני יכולה לחרפן אנשים.. כולם לחוצים תמיד ומודאגים, אבל אני לא זוכרת את עצמי דואגת, כאילו אני תמיד דואגת למה יקרה אחר כך אבל חוץ מזה אני יודעת שהכל יסתדר.. כי ככה זה אצלי.. הכל תמיד מסתדר. כי אי אפשר שזה אהיה אחרת.. אין סיטואציה כזו..

פעם אחת קרה לי, משהו שולי קטן ולא חשוב לא היה לי איך להגיע למופע של חברות שלי, אבל הייתי שאננה מדי הייתי בטוחה שכמו תמיד הכל יסתדר, אבל לא, בסוף לא הלכתי למופע.
תליתי את הכרטיס על הלוח שהם וחיכיתי, חיכתי לסרטים שאני אראה, להופעות אחרות, לקבלות מאוטובוס, חיכיתי לדברים שכן יסתדרו, והם הגיעו, יש לי את הכרטיס עדיין על הלוח קבור בין המום כרטיסים אחרים אבל הוא עדיין שם, להוכיח וגם להזכיר לעצמי- שרק הרוב מסתדר
קרבי

את הצד הזה בעצמי קצת קשה לי להסביר.
אני אהיה בקרבי,
לא אני לא רוצה להיות בקרבי אני רוצה
אבל אני לא אומרת שאני רוצה,
אם אני אגיד שאני רוצה להיות
זה אומר שיש ספק אם אני אהיה או לא אהיה,
ואני אהיה בקרבי,

מדינת ישראל חשובה לי בצורה שאין לי מושג איך להסביר,
זה התחיל כמה שבועות לפני שסבא שלי נפטר
בדיוק גמרתי את העבודת שורשים עליו,
למדתי על מה הוא היה
העבודה מוצגת עכשיו בבית התפוצות
ובאתר של הקיבוץ שבו הוא גדל.

סבא שלי היה לוחם בפלמ"ח
והעביר לי את הכחול לבן שבדמו.
ובכל פעם שאני מדברת
או חושבת על ארץ ישראל
אני מתמלאת גאווה.
אני גאה להיות חלק ממדינת ישראל,
אני גאה להיות נכדה של סבא שלי,
אני גאה בלשמוע על סיפורי ההעלייה של סבתא שלי,
אני גאה בלחשוב על השירות של אמא שלי
ואני גאה מורשת שאבא שלי השאיר לי,
בכל פעם ששיר התקווה מתנגד וכולם עומדים אני שרה אותו עם ראש מורם עם חיוך גדול "להיות עם חופשי בארצנו" צריך יותר מזה?

אני גאה באץ ישראל,
ואני גאה במורשת של העם היהודי
ואני לא מתכוונת לוותר על זה,
לכן אני אהיה בקרבי.