עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות
מייל
danialog14@gmail.com
חברים
שאריות של החייםBlackChamomileתיאוfrikit so what??אד;-)TigerLily
lidanThese HeavencosmicBFFעוד מוזרה בעולםMeshigamer girl
ThelseאפרתomerEmo LifeGhost Dog
נושאים
לא צריך לוותר
בשביל להתבגר- את לא צריכה לוותר על הילדות
בשביל שיקשיבו לך- את לא צריכה לוותר על הקול השקט
בשביל לבכות- את לא צריכה לוותר על הצחוק
בשביל לכעוס- את לא צריכה לוותר על השמחה
בשביל להגיד 'לא'- את לא צריכה לוותר על ה'כן'
בשביל לדעת- את לא צריכה לוותר על החוסר ידע

בשביל להיות את- את לא צריכה לוותר עצמך

הכל אהיה טוב.

25/08/2013 22:02
דניאל
"הכל אהיה טוב" היא הייתה לוחשת לי כל לילה לפני השינה "הכל אהיה טוב"
כך חייתי עם ה "הכל אהיה טוב" מתנגן לי בכל שעה של היום.
לא נלחצתי מהדברים השונים אשר היו אומרים לי לעשות, 
ידעתי שהכל אהיה טוב, ככה היא הייתה אומרת לי, ו
כל דבר שהיא הבטיחה לי היה תמידתקיים. 

יום אחד הגעתי עצובה הביתה וישר הלכתי למיטתי 
"הכל אהיה טוב" היא שוב לחשה לי, "הכל אהיה טוב" 
"אבל אני חייה בהווה בינתיים" בכיתי לה "אני לא יכולה לראות את העתיד ואין מי שיבטיח לי שהכל אהיה טוב"
"אני יכולה להבטיח לך שהכל אהיה טוב" היא אמרה לי 
"אבל מי את בכלל? את בסך הכל מישהי שנדבקה לי לחיים, למחשבות, את גרמת לי להאמין שהכל אהיה טוב, אבל את לא יכולה להבטיח את זה."
"אני יכולה להבטיח כל דבר. אני זו את, וזה תלוי רק בך אם לקיים את ההבטחות או לא" 
היא אמרה לי בקולה השקט אבל החורץ
                                                                                                      ***
אוקיי.. זה באיזשהו מקום עליי, 
אני [בפעם המאה בערך] לא יודעת למה כתבתי את הפוסט הזה ,
 כאילו אני יודעת למה כתבתי אבל אני אחרי זה אצטער על זה, 

בעקבות שיחה שהייתה לי עם אשלי אז הבנתי שאתם לא באמת מכירים אותי
 אני לא יודעת אם זה טוב או רע.. 
אבל זה פעם ראשנה שאני מהרהרת בזה אם זה טוב או לא.. אז זה בטוח אומר משהו.. 

טוב אז אני אגיד בדיוק מה אני. 

אני הילדה הזאת שתמיד שוברת דברים בטעות אבל אי אפשר לכעוס עליה, 
זאתי שקודם עושה ואז חושבת על זה.. 
שמתעסקת עם הפצעים [לא, לא פצעונים, אין לי כאלה D:]  שלה יותר מדי 
ואז מפסיקה וכבר לא אכפת לה מהם 
[זה גם מטאפורה וגם לא] 

זאת שתוך כדי שהיא מדברת חושבת על מה היא אומרת.. 
וזה בדרך כלל יוצא משפט משובש וחסר טאקט, 
זאתי שמבחוץ לא נראה כאילו היא יכולה להיעלב בגלל החיוך התמידי  שמסתיר את העצב הלא נגלה,
 אני יודעת שזה נשמע לא טוב, אבל זה עזר לי...

טוב אז בקשר למה שכתוב למעלה..
בזכות זה אני כזאת [וכן לדעתי זה טוב -_-]
יש בי 2 אנשים, 
אחת תמיד צוחקת על השנייה על זה שהיא חושבת יותר מדי ועוד על איזה דברים היא חושבת עליהם.... 
והשנייה שלא אכפת לה מה היא אומרת ובטעות פולטת דברים מוזרים ואז חושבת על "איזה מביך זה היה" 
כמות הפעמים שהתווכחתי עם עצמי בקול הם אדירות... 
אני כל הזמן [בעיקר שאני רואה סדרות מפגרות בטלוויזיה] אני פשוט כועסת על עצמי ועונה לעצמי בציניות.. 
זה ממש מצחיק... 

אהה ויש עוד מישהי שהשתיים השניות מחביאות אותה בחזית וככה יוצא שהיא מחביאה את השתיים האחרות. 
זה הנועה הדרמטית הזאת.
 לפעמים באמצע החיים אני יכולה לעשות מונולוג לא קשור לכלום, אני הכי אוהבת לעשות מונולוג של סבתא פולנייה.. זה כיף והזוי לשמוע את זה
אותי  זה ממש מצחיק. 


טוב אז זה סיום נוראי לפוסט ואני באמת לא יודעת למה כתבתי אותו.. ואני כבר מתחילה להצטער..
אבל היי הרגע ביבזתי 4 עד 42  אנשים חצי דקה עד 2.34 שניות מהחיים D:
Emo Life
25/08/2013 22:13
wow..it's beautiful...
דניאל
25/08/2013 22:16
חח תודה <3
25/08/2013 22:24
ממש יפה!
בת כמה את, אם אפשר לדעת?
דניאל
25/08/2013 22:26
עוד חודש 14..
את?
26/08/2013 12:01
וואו!
כל פעם את מרגשת אותי יותר.
אל תשכחי שלמרות שאת לא חושפת את עצמך לגמרי, את בן אדם טוב ותמיד תהיי ותישארי כזאת.
כתיבת תגובה:
שמכם:

אימייל:

קישור:

תגובה:

חיפוש
ארכיון
רוגע

עם דברים כאלה אני יכולה לחרפן אנשים.. כולם לחוצים תמיד ומודאגים, אבל אני לא זוכרת את עצמי דואגת, כאילו אני תמיד דואגת למה יקרה אחר כך אבל חוץ מזה אני יודעת שהכל יסתדר.. כי ככה זה אצלי.. הכל תמיד מסתדר. כי אי אפשר שזה אהיה אחרת.. אין סיטואציה כזו..

פעם אחת קרה לי, משהו שולי קטן ולא חשוב לא היה לי איך להגיע למופע של חברות שלי, אבל הייתי שאננה מדי הייתי בטוחה שכמו תמיד הכל יסתדר, אבל לא, בסוף לא הלכתי למופע.
תליתי את הכרטיס על הלוח שהם וחיכיתי, חיכתי לסרטים שאני אראה, להופעות אחרות, לקבלות מאוטובוס, חיכיתי לדברים שכן יסתדרו, והם הגיעו, יש לי את הכרטיס עדיין על הלוח קבור בין המום כרטיסים אחרים אבל הוא עדיין שם, להוכיח וגם להזכיר לעצמי- שרק הרוב מסתדר
קרבי

את הצד הזה בעצמי קצת קשה לי להסביר.
אני אהיה בקרבי,
לא אני לא רוצה להיות בקרבי אני רוצה
אבל אני לא אומרת שאני רוצה,
אם אני אגיד שאני רוצה להיות
זה אומר שיש ספק אם אני אהיה או לא אהיה,
ואני אהיה בקרבי,

מדינת ישראל חשובה לי בצורה שאין לי מושג איך להסביר,
זה התחיל כמה שבועות לפני שסבא שלי נפטר
בדיוק גמרתי את העבודת שורשים עליו,
למדתי על מה הוא היה
העבודה מוצגת עכשיו בבית התפוצות
ובאתר של הקיבוץ שבו הוא גדל.

סבא שלי היה לוחם בפלמ"ח
והעביר לי את הכחול לבן שבדמו.
ובכל פעם שאני מדברת
או חושבת על ארץ ישראל
אני מתמלאת גאווה.
אני גאה להיות חלק ממדינת ישראל,
אני גאה להיות נכדה של סבא שלי,
אני גאה בלשמוע על סיפורי ההעלייה של סבתא שלי,
אני גאה בלחשוב על השירות של אמא שלי
ואני גאה מורשת שאבא שלי השאיר לי,
בכל פעם ששיר התקווה מתנגד וכולם עומדים אני שרה אותו עם ראש מורם עם חיוך גדול "להיות עם חופשי בארצנו" צריך יותר מזה?

אני גאה באץ ישראל,
ואני גאה במורשת של העם היהודי
ואני לא מתכוונת לוותר על זה,
לכן אני אהיה בקרבי.