עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות
מייל
danialog14@gmail.com
חברים
שאריות של החייםBlackChamomileתיאוfrikit so what??אד;-)TigerLily
lidanThese HeavencosmicBFFעוד מוזרה בעולםMeshigamer girl
ThelseאפרתomerEmo LifeGhost Dog
נושאים
לא צריך לוותר
בשביל להתבגר- את לא צריכה לוותר על הילדות
בשביל שיקשיבו לך- את לא צריכה לוותר על הקול השקט
בשביל לבכות- את לא צריכה לוותר על הצחוק
בשביל לכעוס- את לא צריכה לוותר על השמחה
בשביל להגיד 'לא'- את לא צריכה לוותר על ה'כן'
בשביל לדעת- את לא צריכה לוותר על החוסר ידע

בשביל להיות את- את לא צריכה לוותר עצמך

7 פרק ג'

23/08/2013 22:45
דניאל
"אמממ כן, כלום סתם את יודעת גם טל שם." אמרה אמא מנסה להסתיר את הכאב הלא מוסבר שלה
"אהה גם טל תהיה שם?" שאלתי לא מתייחסת לצורה שבה אמא אמרה את הדברים.
עליתי לחדרי והתקשרתי אל טל 
שמחו שאנחנו נהיה לפחות ביחד בדבר הא נודע שעומדים לעשות לנו

עבר שבוע ויום רביעי הגיע, ועוד יומיים היה פסח.
הלכתי עם טל אל הקרוון שמאחורי חדר מורים היו שם עוד 4 בנות מהשכבה ובחורה ג'ינג'ית.
[סליחה אם עכשיו הכתיבה תהיה פחות טובה, אני פשוט שאני נזכרת בה עולים לי המון רגשות רובם זעם עלבון וחולשה.. כמו תיבת פנדורה בלי התקווה..] 
היא הציגה את עצמה בתור אלונה ועשתה לנו היכרות בנינו. לאחר מכן היא חילקה לכל אחת דף ואמרה לה לצייר את מה שהיא תגיד. 
כך עשינו. 

כעבור שבועיים [ליל הסדר]
אנחנו אירחנו כרגיל, המשפחה של אמא הגיעה השנה, סבא היה במצב של התאוששות מהמחלה הראשונה. 
דודה שלי הגיעה עם שלושת ילדה אחד אוטיסט אחד חצי והשלישית "נורמאלית" אבל לא מקבלת מספיק צומת לב.
סיימנו [הגענו עד החצי] בלקרוא את ההגדה וכל הילדים עלו למעלה, הם הלכו לחדרי, באיזה שהוא שלב נותרתי לבדי, רק אני והבן דוד האוטיסט שהיה בעיצמו של גיל ההתבגרות, מההתחלה ראיתי כיצד הוא הסתכל עליי אבל לא רציתי להגיד כלום.







אני מצטערת, זה פוסט שממש קשה לי לכתוב, אני אכתוב אותו יותר מאחור ובחלקים, זה קשה לי לדבר לחשוב או לרשום על זה.
Emo Life
23/08/2013 23:22
ואו...אני מבינה שקשה לך..
תכתבי שתרגישי נוח עם זה...אף אחד לא לוחץ עלייך :]
דניאל
23/08/2013 23:23
תודה אש..
אני בחיים לא ארגיש נוח עם זה... אבל תודה..
ואני לוחצת על עצמי..

אני לא מאמינה ממש יורדות לי דמעות עכשיו.. אני כלכך מטומטמת..
Emo Life
23/08/2013 23:29
את לא צריכה ללחוץ...אני מבינה בדיוק מה שאת עברת...
זה בסדר...את תוכלי למחוק את זה אם זה לא טוב...
דניאל
23/08/2013 23:32
תקשיבי, זוכרת שאמרתי לך שהדחקתי את זה- אז אני אשתמש בדמויי מפגר אבל רק ככה אנשים מבינים:
יש לי מגירות במוח, ויש מגירות שאני פשוט לא פותחת, משאירה אותם סוגרות, לפעמים בהיסח דעת הם נפתחות ואז ממש קשה לסגור אותן, אז זה מה שקרה עכשיו, פתחתי את המגירה הזו בטעות ועכשו ממש קשה לסגור אותה שוב..
Emo Life
23/08/2013 23:37
תשמשי במפתח..המפתח הוא פשוט להוציא את זה...
אם תכתבי את זה..ותקראי את התגובות שאנשים יכתבו לך...אולי זה ייקל עלייך...
עליי זה הקל לספר..גם לכם וגם לשני האלכסים...
אולי גם לך זה יעשה טוב לא לשמור בבטן...
דניאל
23/08/2013 23:41
שלוש שנים, שאני לא מספרת על זה לאף אחד, שלוש שנים שאני ישנה עם הבובת קוף שלי בלי לחשוב על זה [זהגם חלק ממה שקרה.. עזבי] למה עכשיו אני צריכה לפתוח את זה?
Emo Life
23/08/2013 23:45
זה הקטע..את עדיין תקועה בזה..
זה עדיין חלק מהחיים שלך.את צריכה לשחרר את זה...
זה יכול לבוא לידי ביטוי בכתיבה. או בלא יודעת...
העיקר שזה ישתחרר..כי אני שמתי לב שזה סוג של תוקע אותך.
אני לא לוחצת עלייך..אבל תאמיני לי..זה יעשה לך רק טוב
דניאל
23/08/2013 23:49
זה נראה לך ככה כי אני חושבת על זה הרבה בזמן האחרון, אני פשוט רוצה לחזור להיות אותה נועה רגילה שלא התנדבה בכנפיים של קרמבו בגלל שאין לה זמן ולא היה לה בעיה לדבר על סקס
Emo Life
23/08/2013 23:51
u're just stuck in the past my dear
come on..let it go...
I'm sure u can...
דניאל
23/08/2013 23:57
אשלי, אני מתאפקת לא להתעצבן עלייך
[ותקחי את זה בתור מחמאה]
את לא באמת מכירה אותי,
את מכירה אותי דרך המסך בלבד,
מאחורי המסך יש ילדה שכולם אומרים לה שהיא תמימה מדי בשביל העולם, שצוחקת מכמעט כל דבר בחוסר טאקט,
שלא חושבת לפני שהיא עושה משהו,
מחוץ למסך אני שם,
ואני הבנאדם הכי אופטימי עם פנים לעתיד,
את מבינה שאני יודעת כבר באיזה גדוד אני אהיה בצבא,
מה יהיו השמות של הילדים שלי
[אביעד דניאל וירדן דרך אגב]
אני שם בחוץ ואני הבנאדם הכי שמח בעולם,
ואני לא מתכוונת לשנות את זה,
באמת תודה, אני מעירכה כל מה שאת עושה בשבילי,
אבל את לא מכירה אותי באמת,
את מכירה אותי בשעות שאני פולטת את כל הכאבים שלי,
אני לא יודעת אם אני עצובה מזה או שמחה מזה אבל מבחוץ,
אני ממש לא מה שאני נשמעת.
אני צריכה עכשיו ללכת לישון [ישנתי היום שעתיים..] למרות שהייתי שמחה להמשיך לדבר איתך עוד.
Emo Life
24/08/2013 00:05
שמחה לדעת את הדברים האלה....
לילה טוב...
דניאל
24/08/2013 00:08
לא אני לא מצליחה לישון......
יש לך דרך להמשיך את השיחה הזו?
דרך אגב תדעי שזה ממש עזר איכשהו..
אני עם חיוך עכשיו ושמעי אני שומעת שירים עצובים לפני השינה
Emo Life
24/08/2013 00:12
למה את שומעת שירים עצובים?
ושמחה שזה עזר
דניאל
24/08/2013 00:14
חחחח השירים בעברית היחידים שיש בהם משמעות הם שירים עצובים.. אבל זה מה שאני אוהבת בזמר הזה זה שהשירים שלו הם כמו שלי.. הם גם בתוך סיפור.. אז הסוף טוב D:
Emo Life
24/08/2013 00:17
אני לא מבינה מה אפשר למצוא במוזיקה בעברית...
אבל עזבי..אני אמריקאית יותר מדי חח...
אז..חוץ משני אלה שאני יודעת שאתה שומעת (הזמר והלהקה הזאת)
איזה עוד זמרים את אוהבת לשמוע?
דניאל
24/08/2013 00:18
אממממ.. זה כל פעם תקופה אצלי.. אבל אני יודעת שזה יישמע קלישאה לגמריי.. השלושה שירים האהובים עליי זה התקווה, תמיד עולה המנגינה, ואמא אבא וכל השאר
Emo Life
24/08/2013 00:20
התקווה?
can i ask WTF?!
דניאל
24/08/2013 00:22
חחחחחחחחחחחחחחחחח
כן זה פאק שלי.. אבל תחשבי על זה יש לזה מילים ממש מרגשות..

"עוד לא אבדה תקוונתו" "להיות עם חופשי בארצנו" "התקווה בת שנות 2000" זה מילים ממש מרגשות...

ואני שמחה שלא שמת לב לשירים האחרים... כי גם הם מדברים על מלחמות וכד'
Emo Life
24/08/2013 00:25
לא התייחסתי לשירים האחרים כי הפאקינג תקווה היממה אותי...
כאילו פאק...זה התקוה O_O
אף פעם לא שרתי אותה בבית ספר...אכן מילים עצמתיות אבל עדיין 0_0
דניאל
24/08/2013 00:26
למה לא שרת?
וזה הדברים שחשובים לי...
באמת אני יודעת עד כמה שזה נשמע נורא אבל אני מוכנה לוותר על החיים שלי על האישיות שלי על הנכסים שיהיו לי בעתיד, בשביל ארץ ישראל...
Emo Life
24/08/2013 00:28
כי זה פשוט...לא אני לשיר את זה (אני בכלל לא ישראלית..ואני נוצריה SO...)
את ציונית? מאיפה כל האהבה הזאת לישראל באה?
דניאל
24/08/2013 00:29
אני לא צינית,
ואין לי מושג... זה פשוט ככה אני... יש לי כחול לבן בעיניים [תרתי משמע ^^]
Emo Life
24/08/2013 00:30
לא צינית..לא טעות בכתיבה..
באמת..את ציונית?
חחח... ^^
דניאל
24/08/2013 00:31
חחחחחחחח ממש לא...
בחודש אייר ביום השואה את רואה אותי כזה 'עוד שבוע.. עוד שבוע...' ואז ביום הזיכרון כולי נוטפת דמעות...
Emo Life
24/08/2013 00:32
חחח..את מצחיקה אוצי
זה לא שאני מזלזלת בך..
באמת כל הכבוד..
אבל אין לי מושג למה זה מצחיק אותי..
דניאל
24/08/2013 00:34
חחח זה מצחיק זה מצחיק...
אני מבינה למה..
ומה כל הכבוד? הרגע אמרתי שאני מוכנה למכור את אחותי בשביל ארץ ישראל!! כאילו שפוי-זה לא
Emo Life
24/08/2013 00:36
כל הכבוד שאת מוכנה לתת את הכל למען הארץ שלך..
אני מישראל ברחתי. ואני לא אחזור עוד..אנשים כמוני עם שנאה גדולה לארץ לא צריך שיהיו בה..
לכן צריך אנשים כמוך...
דניאל
24/08/2013 00:37
איכשהו, אני מעריכה אותך יותר עכשיו.
www.youtube.com/watch?v=5CjPisRG5aE
Emo Life
24/08/2013 00:39
למה? הערכת אותי קודם?
דניאל
24/08/2013 00:42
מה זאת אומרת?
Emo Life
24/08/2013 00:44
את אומרת שאת התחלת להעריך אותי קצת יותר
אני שואלת אם הערכת אותי קודם..
דניאל
24/08/2013 00:45
בטח שכן!
אני מעריכה את כל האנשים [עוד פאק שלי..]
יש אנשים שמעירכה אותם לטובה ויש לרעה. אןתך הערכתי תמיד לטובה, פשןו עכשיו קצת יותר לטובה
Emo Life
24/08/2013 00:46
אהה..אוקיי...
תודה רבה לך ^^
דניאל
24/08/2013 00:47
בכיף! [:
טוב פרשתי למיטה.. ביי
Emo Life
24/08/2013 00:52
good night
24/08/2013 09:41
סיפור מעניין.
אני מבינה שקשה לך לכתוב אותו, אבל את צריכה להתגבר על זה.
אני מזדהה עם הקשיים שלך, ואני מעודדת אותך כמה שיותר לפרוק את כל הרגשות שבך.
כתיבת תגובה:
שמכם:

אימייל:

קישור:

תגובה:

חיפוש
ארכיון
רוגע

עם דברים כאלה אני יכולה לחרפן אנשים.. כולם לחוצים תמיד ומודאגים, אבל אני לא זוכרת את עצמי דואגת, כאילו אני תמיד דואגת למה יקרה אחר כך אבל חוץ מזה אני יודעת שהכל יסתדר.. כי ככה זה אצלי.. הכל תמיד מסתדר. כי אי אפשר שזה אהיה אחרת.. אין סיטואציה כזו..

פעם אחת קרה לי, משהו שולי קטן ולא חשוב לא היה לי איך להגיע למופע של חברות שלי, אבל הייתי שאננה מדי הייתי בטוחה שכמו תמיד הכל יסתדר, אבל לא, בסוף לא הלכתי למופע.
תליתי את הכרטיס על הלוח שהם וחיכיתי, חיכתי לסרטים שאני אראה, להופעות אחרות, לקבלות מאוטובוס, חיכיתי לדברים שכן יסתדרו, והם הגיעו, יש לי את הכרטיס עדיין על הלוח קבור בין המום כרטיסים אחרים אבל הוא עדיין שם, להוכיח וגם להזכיר לעצמי- שרק הרוב מסתדר
קרבי

את הצד הזה בעצמי קצת קשה לי להסביר.
אני אהיה בקרבי,
לא אני לא רוצה להיות בקרבי אני רוצה
אבל אני לא אומרת שאני רוצה,
אם אני אגיד שאני רוצה להיות
זה אומר שיש ספק אם אני אהיה או לא אהיה,
ואני אהיה בקרבי,

מדינת ישראל חשובה לי בצורה שאין לי מושג איך להסביר,
זה התחיל כמה שבועות לפני שסבא שלי נפטר
בדיוק גמרתי את העבודת שורשים עליו,
למדתי על מה הוא היה
העבודה מוצגת עכשיו בבית התפוצות
ובאתר של הקיבוץ שבו הוא גדל.

סבא שלי היה לוחם בפלמ"ח
והעביר לי את הכחול לבן שבדמו.
ובכל פעם שאני מדברת
או חושבת על ארץ ישראל
אני מתמלאת גאווה.
אני גאה להיות חלק ממדינת ישראל,
אני גאה להיות נכדה של סבא שלי,
אני גאה בלשמוע על סיפורי ההעלייה של סבתא שלי,
אני גאה בלחשוב על השירות של אמא שלי
ואני גאה מורשת שאבא שלי השאיר לי,
בכל פעם ששיר התקווה מתנגד וכולם עומדים אני שרה אותו עם ראש מורם עם חיוך גדול "להיות עם חופשי בארצנו" צריך יותר מזה?

אני גאה באץ ישראל,
ואני גאה במורשת של העם היהודי
ואני לא מתכוונת לוותר על זה,
לכן אני אהיה בקרבי.