כולם המשיכו את השיעור כאילו לא קרה כלום, דינה לימדה על שברים או משהו כזה.. זה לא עניין אותי, אני כבר יודעת את כל החומר הזה, היא מלמדת אותו כל השבוע.
נראה שאת אסף זה גם לא עניין, אני והוא התחלנו לדבר. אני לא זוכרת על מה, אבל אני והוא הסתדרנו טוב, היה לנו הומור משותף, איזה מפגרת הייתי...
השיעור נגמר והלכתי אל דינה
"היי נועה." היא אמרה בחיוך הצבוע והתמידי שלה
"היי דינה, רצית משהו?" שאלתי
"כן, אממ אנחנו חשבנו על זה, את זוכרת את אלונה? זו שבאה לפני כמה שבועות לכיתה והסתכלה עליכם?"
"כן" אמרתי מופתעת מהמשפט המוזר "אז מה איתה?"
"אנחנו רוצים שאת תלכי אליה כל יום רביעי בבוקר, תפסידי שעתיים מתמטיקה."
"ומה אני אעשה שם?" שאלתי
"תראי כבר אז." אמרה דינה וחתמה את השיחה
באותו זמן חשבתי 'מה אכפת לי להפסיד שעתיים מתמטיקה בשביל ללכת אליה?' הייתי כל כך סתומה בכיתה ו'
"מה דינה רצתה?" שאלה אותי עפרי כשכולם התגודדו סביבה כמו בכל הפסקה
"סתם אמרה לי משהו על זה שאני הולכת להפסיד שעתיים מתמטיקה כל יום רביעי.." אמרתי
"באמת?" אמרה עפרי "כיף לך.."
היום נגמר לאחר כמה שיעורים וחזרתי הביתה עם החברה הכי טובה שלי טל [ובפעם השלישית הפוסט איזה סתומה הייתי], דיברנו קצת ואז נפרדו דרכינו
הגעתי הביתה
"היי אמא" אמרתי וזרקתי את התיק על יד הדלת
"היי נועה, קיבלתי היום טלפון מדינה"
"אההה כן" אמרתי "היא דיברה גם איתי משהו על אלונה אחת לא?"
"כן.. זה סוג של מטפלת בציור" אמרה אמא
"אהה באמת? מגניב." אמרתי בקלות דעת
"מה את באמת רוצה ללכת אליה?" שאלה אמא בזלזול שמסתיר עלבון
;){kind=link}