עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות
מייל
danialog14@gmail.com
חברים
שאריות של החייםBlackChamomileתיאוfrikit so what??אד;-)TigerLily
lidanThese HeavencosmicBFFעוד מוזרה בעולםMeshigamer girl
ThelseאפרתomerEmo LifeGhost Dog
נושאים
לא צריך לוותר
בשביל להתבגר- את לא צריכה לוותר על הילדות
בשביל שיקשיבו לך- את לא צריכה לוותר על הקול השקט
בשביל לבכות- את לא צריכה לוותר על הצחוק
בשביל לכעוס- את לא צריכה לוותר על השמחה
בשביל להגיד 'לא'- את לא צריכה לוותר על ה'כן'
בשביל לדעת- את לא צריכה לוותר על החוסר ידע

בשביל להיות את- את לא צריכה לוותר עצמך

new life story

22/08/2013 18:40
דניאל
אוקיי, חשבתי על זה ואני בחיים לא אצליח לספר על מה שרציתי לספר שבכלל פתחתי את הבלוג הזה, אז חשבתי לעצמי 'למה שלא תכתבי על זה סיפור?' ראיתי כבר מישהי שעשתה את זה, בבלוג, ומסתבר שסיפור על החיים שלי לא אהיה כל כך משעמם

אז בשביל לא לעשות אותו יותר מדי כמוני אני אשנה קצת את סדר האירועים אולי אוסיף כמה דמויות אבל הסיפור אהיה אותו סיפור... 
אני מבטיחה שהוא לא אהיה כל כך משעמם, אבל הוא יתחיל מאמצע השנה של כיתה ו' לפני שנתיים או שלוש, תלוי איך אתם סופרים את השנים.

אז זהו אין כל כך סיבה גלויה לעין למה רשמתי את הפוסט הזה, אולי סתם בשביל ליידע אתכם? 
טוב אתם יודעים
girle life
22/08/2013 18:43
ואו, אני בטוחה שלא יהיה משעמם, אני דווקא אוהבת סיפור על החיים האמיתים, אני מחכה בקוצר רוח לסיפור חיים שלך :)..
דניאל
22/08/2013 18:44
תודה!
22/08/2013 18:45
מעולה!!
דניאל
22/08/2013 18:46
תודה.
22/08/2013 19:22
גם אני כתבתי את הסיפור חיים שלי בבלוג.
בשביל זה בלוג נועד:)
אני בטוחה שהוא יהיה מעניין.. בהצלחה דניאל!
דניאל
22/08/2013 19:23
תודה[:
23/08/2013 10:47
אשמח לקרוא את הסיפור שלך :-)
כמוך, גם אני כותבת את סיפור החיים שלי בבלוג שלי.
כתיבת תגובה:
שמכם:

אימייל:

קישור:

תגובה:

חיפוש
ארכיון
רוגע

עם דברים כאלה אני יכולה לחרפן אנשים.. כולם לחוצים תמיד ומודאגים, אבל אני לא זוכרת את עצמי דואגת, כאילו אני תמיד דואגת למה יקרה אחר כך אבל חוץ מזה אני יודעת שהכל יסתדר.. כי ככה זה אצלי.. הכל תמיד מסתדר. כי אי אפשר שזה אהיה אחרת.. אין סיטואציה כזו..

פעם אחת קרה לי, משהו שולי קטן ולא חשוב לא היה לי איך להגיע למופע של חברות שלי, אבל הייתי שאננה מדי הייתי בטוחה שכמו תמיד הכל יסתדר, אבל לא, בסוף לא הלכתי למופע.
תליתי את הכרטיס על הלוח שהם וחיכיתי, חיכתי לסרטים שאני אראה, להופעות אחרות, לקבלות מאוטובוס, חיכיתי לדברים שכן יסתדרו, והם הגיעו, יש לי את הכרטיס עדיין על הלוח קבור בין המום כרטיסים אחרים אבל הוא עדיין שם, להוכיח וגם להזכיר לעצמי- שרק הרוב מסתדר
קרבי

את הצד הזה בעצמי קצת קשה לי להסביר.
אני אהיה בקרבי,
לא אני לא רוצה להיות בקרבי אני רוצה
אבל אני לא אומרת שאני רוצה,
אם אני אגיד שאני רוצה להיות
זה אומר שיש ספק אם אני אהיה או לא אהיה,
ואני אהיה בקרבי,

מדינת ישראל חשובה לי בצורה שאין לי מושג איך להסביר,
זה התחיל כמה שבועות לפני שסבא שלי נפטר
בדיוק גמרתי את העבודת שורשים עליו,
למדתי על מה הוא היה
העבודה מוצגת עכשיו בבית התפוצות
ובאתר של הקיבוץ שבו הוא גדל.

סבא שלי היה לוחם בפלמ"ח
והעביר לי את הכחול לבן שבדמו.
ובכל פעם שאני מדברת
או חושבת על ארץ ישראל
אני מתמלאת גאווה.
אני גאה להיות חלק ממדינת ישראל,
אני גאה להיות נכדה של סבא שלי,
אני גאה בלשמוע על סיפורי ההעלייה של סבתא שלי,
אני גאה בלחשוב על השירות של אמא שלי
ואני גאה מורשת שאבא שלי השאיר לי,
בכל פעם ששיר התקווה מתנגד וכולם עומדים אני שרה אותו עם ראש מורם עם חיוך גדול "להיות עם חופשי בארצנו" צריך יותר מזה?

אני גאה באץ ישראל,
ואני גאה במורשת של העם היהודי
ואני לא מתכוונת לוותר על זה,
לכן אני אהיה בקרבי.