לעולם לא אשכח, ולעולם לא אנסה למנוע
לאחי יש יכולת לקלוט מתי אהיה בדיוק הזמן
שאני הכי הובך אם הוא יידבר איתי,
זה תמיד יוצא בשעות מאוחרות
כשאני סוגרת את הדלת של השירותים למחצה, במקרה הוא צריך לשירותים
כשאני יוצאת במהירות מהמקלחת
כאשר אני שוכחת מגבת ומשתדלת לא להחליק ב מטר וחצי המפריד בין מפתן חדרי לחדר האמבטיה הוא בדיוק יורד לאכול ארוחת לילה
וכמובן- כשאני מודדת חזיות, הוא בדיוק צריך לקחת את הספר שהשאלתי ממנו
השיחות המביכות האלה בדרך כלל מתחילות ב:
"שימי על עצמך משהו, את יודעת שגם אני גר כאן"
ממשיכות ל:
"מה זה הבלגן שיש לך על המיטה?"
זה לא בלגן, זה פשוט:
מגבת, פנס , לגו ,
ספר, מנורת קריאה, כמה בובות פליימוביל ישנות,
עטים, מחברת וציורים שציירתי שהייתי בגן ובכיתה א'
כולם פריטים נחוצים לי מאד באמצע הלילה
אחר כך
זה מגיע ל "כבר סיימת לקרוא את 'המעון של מיס פרגלין?' "
ובדרך כלל מסתיים או ממשיך בדרך אקראית
ב" כתבת משהו חדש?"
בימים שאחי לא ישן בבית
זה הימים שבהם אני עושה מקלחת ספונטנית
או אפילו לא טורחת לסגור את הדלת של חדרי
אין דבר יותר כיף
מאשר להטביע את כף רגלי הרטובה על הרצפה
וללכת בידיעה שאחיותי כבר ישנות
ואין מיש שיוכל לראות את המצעד המבייש הזה
אני לא יכולה להגיד שאני אוהבת את אותן שיחות-
בכל זאת הוא תופס אותי ערומה או ערומה למחצה,
אבל אני לא יכולה להגיד גם שאני שונאת את אותן שיחות,
הם השיחות היחידות שאני מבצעת עם אח שלי.
אני יכולה לשאול אותו מה שאני רוצה באותן שיחות,
רוב הפעמים אני שוכחת,
אבל מתנחמת בעובדה המתוקה אך מרה
שיהיו עוד כאלה
;){kind=link}