"להרוג אותי"
"אני יודעת שזה נשמע מוזר, לך בטח לא כי נתת לי לקפוץ מעל בנינים ולתת ללביאה גורי איילים, אבל בכיף אין בעיה איך אתה בוחר שאני אהרוג אותך?"
"טנטנט" ציקציק האיש בברדס הכחול "בעוד שבוע.. "
"אז.. מה אנחנו עושים פה עכשיו?"
"יוצאים.." אמר האיש בברדס הכחול ופתח את הדלת
"אוקיי?" אמרה נייט
נייט ישבה במיטתה בחדרה באמצע הבית המוזר שבו היא אמורה לבצע את הרצח היא ניקתה את הבוץ מנעליה היא הרגישה מוזר אך ידעה שעוד יומיים היא תתרגל.. כמו שהיא התרגלה להרבה מקומות.. היא הניחה את נעליי הרכיבה שלה על הרצפה (היא עמדה לצאת עם הזבל.. ולא מצאה נעליים אחרות) ושכבה על המיטה היא הסתכלה על החדר ובחנה את הקירות.. החדר היה כחול בהיר.. כמעט אפור אבל הוא לא היה דיכאוני.. היא הסתכלה לפינת החדר
"הוא לא העז!!" צעקה היא טיפסה על שולחן הכתיבה ובאה מצד המצלמה, היא הסתכלה על החוטי חשמל לקחה את המספרים שעטופות בשרוכי נעלה (היא עלולה להתחשמל) גזר אותם תתפסה את המצלמה בידה ויצאה מהחדר בסערה
"מה זה אמור להביע??" שאלה נייט כשנכנסה לחדר של האיש בברד הכחול "מה לעזאזל אתה עושה?" שאלה כשראתה אותו שוכב על השמיכה לוחש דברים ומניף את הידיים באוויר
"שום דבר!!" צעק בבהלה ונעמד "מה רצית?"
"מה זה המצלמות האלה?? אתה מרגל אחרי?!?!"
"אממ באופן עקרוני כן.. כבר לפחות חודשיים"
"מה?"
"לא סתם רציתי אותך בצב...צוות שלנו.."
"צוות שלנו? מה אתה רוצה?" שאלה נייט בתוקפנות
"את המצלמות תודה רבה" אמר האיש בברדס הכחול ובא לקחת את המצלמה
נייט הניפה את המצלמות באוויר
"מה אתה רוצה?" שאלה שוב
"כלום לא משנה" אמר "אני יכול את המצלמות?" נייט הרגישה כאילו רוח באה ודחפת אותה לעבר האיש בברדס הכחול ושפתיהם התחברו.. האיבר היחיד שנראה מתחת לגלימה התחבר עם נייט.. הנשיקה הייתה איטית ורכה. ונמשכה זמן ממושך. עד שהבינו מה הם עושים
"ברדס!" נשמעה צעקה מאחור
;){kind=link}