עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות
מייל
danialog14@gmail.com
חברים
שאריות של החייםBlackChamomileתיאוfrikit so what??אד;-)TigerLily
lidanThese HeavencosmicBFFעוד מוזרה בעולםMeshigamer girl
ThelseאפרתomerEmo LifeGhost Dog
נושאים
לא צריך לוותר
בשביל להתבגר- את לא צריכה לוותר על הילדות
בשביל שיקשיבו לך- את לא צריכה לוותר על הקול השקט
בשביל לבכות- את לא צריכה לוותר על הצחוק
בשביל לכעוס- את לא צריכה לוותר על השמחה
בשביל להגיד 'לא'- את לא צריכה לוותר על ה'כן'
בשביל לדעת- את לא צריכה לוותר על החוסר ידע

בשביל להיות את- את לא צריכה לוותר עצמך

אני ועצמי, ועוד מישהי

27/01/2015 21:52
דניאל

"דיי!! דיי!!" אני עצבנית על עצמי יותר מאיי פעם "דיי עם החיוך המזויף, דיי עם הגישה המלאכותית, די לצבוע כל דבר בשוקולד ורוד ולחשוב שהוא יהפוך להיות טוב, דיי!! זה לא הולך ככה!"

את לא יכולה לצפות מאנשים להבין אותך ולהקשיב כשאת לא מקשיב ומבינה את עצמך, משתמשת לך בגישות מטופשות, משפטים "עמוקים" משירי פופ, עאלק "מי שלא ניסה לפגוע בי אין לי מה להיפגע ממנו ומי שניסה לפגוע בי עוד יותר אין לי מה להיפגע ממנו" ברור שאת לא יכולה להיפגע, הרי את מתה מבפנים, חיוך מתקתק מבחוץ, ניפפוים לבבים, קונה את האושר של כולם במחיר השמחה שלך, דיי עם השמחה הזו, את לא יכולה לחייך כל הזמן ולצפות להיות חזקה מזה, ודיי לנצל את המקום הזה כדי לזכות בקצת פריקה, אלוקים עוזר למי שעוזר לעצמו, משחקת לך בבובת ברבי בצורתך ומצפה שאנשים יבינו מה יש בך, מוכרת אשליות, חיים טובים יש לך, וואלה חיים טובים- משפחה, חברות, חבר.. יותר מזה אי אפשר לבקש לא? לא! באמת אי אפשר לבקש יותר מזה, אז דיי עם הגישה הצינית הזו..

בנאדם קיצוני, או שהכל מתקתק וורוד או שהכל ציני ואפל והחיים שלך נוראיים.

יודעת מה דיי, דיי לצבוע הכל בורוד ולהתלונן על זה דיי להשתמש בציניות נגד החיים שהם באמת מושלמים שלך.

פשוט דיי לרחם על עצמך ולחזור כל פעם על אותם דברים שאמרת גם בשנים קודמות.

תתעוררי שניה מהמקום שאליו הגעת ותתחילי להתנהג כמו עצמך, להתנהג כמו עצמך כי רק ככה יכירו אותך.

DivinAlaשאריות של החייםתיאו
27/01/2015 22:12
כול כך אני
תיאו
03/03/2015 17:05
תקשיבי,המקום הזה נועד לאותה פריקה.
את לא יכולה לצפות מעצמך להפסיק להישבר.זאת אחת הדרכים של החיים להוכיח לנו שאנחנו עדיין חיים.
החיים מציבים בפנינו בורות כאלו שקל מאוד ליפול לתוכן.אז נכון,אני מבינה את החשיבה האופטימית והגיבורה של "אני לא אפול ואני אשאר חזקה" אבל זה פשוט בלתי אפשרי!
את נופלת. וזה מותר.וזה הגיוני.וזה בסדר.
אם את חזקה מספיק בשביל לעלות למעלה זה לא אומר שזה מה שאת צריכה לעשות. את יכולה לעלות ולצאת מהבור. אבל אם לא באמת תהיי מוכנה לזה נפשית,הבור הבא כבר יהיה קרוב יותר ועמוק יותר.
את תגיעי למצב בו את כבר לא יכולה לעלות החוצה.
אז הנה העצה שלי,תנסי לצאת רק כשאת באמת יכולה גם מבפנים.
ותבואי לפרוק פה כאוות נפשך.כי את צריכה את זה בדיוק באותה מידה שכולנו צריכים את זה.
את תמיד מוזמנת לבוא ולפרוק אצלי.
ttio.stz@gmail.com
תיאו
כתיבת תגובה:
שמכם:

אימייל:

קישור:

תגובה:


הקלד את המספר המופיע בתמונה:

חיפוש
ארכיון
רוגע

עם דברים כאלה אני יכולה לחרפן אנשים.. כולם לחוצים תמיד ומודאגים, אבל אני לא זוכרת את עצמי דואגת, כאילו אני תמיד דואגת למה יקרה אחר כך אבל חוץ מזה אני יודעת שהכל יסתדר.. כי ככה זה אצלי.. הכל תמיד מסתדר. כי אי אפשר שזה אהיה אחרת.. אין סיטואציה כזו..

פעם אחת קרה לי, משהו שולי קטן ולא חשוב לא היה לי איך להגיע למופע של חברות שלי, אבל הייתי שאננה מדי הייתי בטוחה שכמו תמיד הכל יסתדר, אבל לא, בסוף לא הלכתי למופע.
תליתי את הכרטיס על הלוח שהם וחיכיתי, חיכתי לסרטים שאני אראה, להופעות אחרות, לקבלות מאוטובוס, חיכיתי לדברים שכן יסתדרו, והם הגיעו, יש לי את הכרטיס עדיין על הלוח קבור בין המום כרטיסים אחרים אבל הוא עדיין שם, להוכיח וגם להזכיר לעצמי- שרק הרוב מסתדר
קרבי

את הצד הזה בעצמי קצת קשה לי להסביר.
אני אהיה בקרבי,
לא אני לא רוצה להיות בקרבי אני רוצה
אבל אני לא אומרת שאני רוצה,
אם אני אגיד שאני רוצה להיות
זה אומר שיש ספק אם אני אהיה או לא אהיה,
ואני אהיה בקרבי,

מדינת ישראל חשובה לי בצורה שאין לי מושג איך להסביר,
זה התחיל כמה שבועות לפני שסבא שלי נפטר
בדיוק גמרתי את העבודת שורשים עליו,
למדתי על מה הוא היה
העבודה מוצגת עכשיו בבית התפוצות
ובאתר של הקיבוץ שבו הוא גדל.

סבא שלי היה לוחם בפלמ"ח
והעביר לי את הכחול לבן שבדמו.
ובכל פעם שאני מדברת
או חושבת על ארץ ישראל
אני מתמלאת גאווה.
אני גאה להיות חלק ממדינת ישראל,
אני גאה להיות נכדה של סבא שלי,
אני גאה בלשמוע על סיפורי ההעלייה של סבתא שלי,
אני גאה בלחשוב על השירות של אמא שלי
ואני גאה מורשת שאבא שלי השאיר לי,
בכל פעם ששיר התקווה מתנגד וכולם עומדים אני שרה אותו עם ראש מורם עם חיוך גדול "להיות עם חופשי בארצנו" צריך יותר מזה?

אני גאה באץ ישראל,
ואני גאה במורשת של העם היהודי
ואני לא מתכוונת לוותר על זה,
לכן אני אהיה בקרבי.