עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות
מייל
danialog14@gmail.com
חברים
שאריות של החייםBlackChamomileתיאוfrikit so what??אד;-)TigerLily
lidanThese HeavencosmicBFFעוד מוזרה בעולםMeshigamer girl
ThelseאפרתomerEmo LifeGhost Dog
נושאים
לא צריך לוותר
בשביל להתבגר- את לא צריכה לוותר על הילדות
בשביל שיקשיבו לך- את לא צריכה לוותר על הקול השקט
בשביל לבכות- את לא צריכה לוותר על הצחוק
בשביל לכעוס- את לא צריכה לוותר על השמחה
בשביל להגיד 'לא'- את לא צריכה לוותר על ה'כן'
בשביל לדעת- את לא צריכה לוותר על החוסר ידע

בשביל להיות את- את לא צריכה לוותר עצמך

ליאן.

12/12/2014 17:25
דניאל

בדרכנו לתחנת האוטובוס שרק אלוקים והיא יודעים איפה היא נמצאת אני מנסה להסביר לה את משמעות המקום הזה בשבילי מבלי לחשוף על עצמי שום חלק באישיות שהיא עוד לא הכירה,

 לא כדאי להלחיץ בנאדם שרק הרגע סיפרתי לו שקשה לי למחוק את החיוך כי אני לא יודעת איך החברה תקבל את זה,

אני מנסה להסביר לה מה אני כותבת כאן, ולמה זה ככ חשוב לי, אני משתדלת לספר לה על תכונות האופי שיוצאות ממני פה מבלי להגיד שום דבר על עצמי שהיא לא ידעה, משום מה אני מרגישה איתה נוח.

"אבל אל תחפשי אותי, וגם אם את מוצאת וחושבת שזו אני אל תמשיכי לקרוא" אני מזהירה אותה למרות שבדעיבד הבנתי שזה רק מעורר את הסקרנות עוד יותר.

היא מספרת לי שגם היא לא מוצאת שום כישרון וכתיבה הכי מדברת אליה, למרות שהיא לא כתבה הרבה זמן כי היא (כמוני) יכולה לכתוב רק כשהיא עצובה ורק כשהיא לבד.

הגענו אל התחנה וישבנו על הספסל שיוצא ממנה קבעתי בפעם האלף עם עצמי שלעולם לא אגור בעיר אלא אם זו ירושלים, אני פשוט לא מסתדרת עם ערים ואוטובוסים.

היא תיארה לי כיצד היא מרגישה כאשר היא כותבת, אני הקשבתי לה והזדהתי, להיות משהו אחר פעם בכמה זמן זו הרגשה טובה.

ואז.. אז היא שאלה את השאלה הכי מסובכת ששאלו אותי אי פעם- "ואיך האנשים שם?"


'וואוו' חשבתי לעצמי 'מעולם לא תיארתי את האנשים'

"יש  שם כל מיני סוגים, כל אחד הוא מדהים בפני עצמו, הכי מדהימה זו ליאן, הילדה עוד לא התחילה לסיים חטיבה והיא בוגרת יותר מרב האנשים המבוגרים שאני מכירה, את קוראת דברים שלה ואת נמסה מהתרגשות, הכתיבה שלה יוצאת דופן, אם אנחנו נהיה הדור שיפסיק לקרוא לדעתי נפסיד את אחת הסופרות היותר טובות של המאה"

כמובן שהיא לא הבינה, כתיבה טובה היא מסוג הדברים שרק כתיבה טובה יכולה לתאר,

דיבור,לפחות שלי, מצליח לתאר מעט מאד דברים.

עלינו על האוטובוס המלא עד קצוותיו ובהיתי בחלון בעודי ממשיכה לכתוב בראשי את התיאור של ליאן.


"על מה את חושבת?" היא שאלה

"סתם" חייכתי "על משהו שבחיים לא אצליח לכתוב"

12/12/2014 23:23
דיי נו.
אני אשכרה בוכה מהתרגשות. :')
כתיבת תגובה:
שמכם:

אימייל:

קישור:

תגובה:


הקלד את המספר המופיע בתמונה:

חיפוש
ארכיון
רוגע

עם דברים כאלה אני יכולה לחרפן אנשים.. כולם לחוצים תמיד ומודאגים, אבל אני לא זוכרת את עצמי דואגת, כאילו אני תמיד דואגת למה יקרה אחר כך אבל חוץ מזה אני יודעת שהכל יסתדר.. כי ככה זה אצלי.. הכל תמיד מסתדר. כי אי אפשר שזה אהיה אחרת.. אין סיטואציה כזו..

פעם אחת קרה לי, משהו שולי קטן ולא חשוב לא היה לי איך להגיע למופע של חברות שלי, אבל הייתי שאננה מדי הייתי בטוחה שכמו תמיד הכל יסתדר, אבל לא, בסוף לא הלכתי למופע.
תליתי את הכרטיס על הלוח שהם וחיכיתי, חיכתי לסרטים שאני אראה, להופעות אחרות, לקבלות מאוטובוס, חיכיתי לדברים שכן יסתדרו, והם הגיעו, יש לי את הכרטיס עדיין על הלוח קבור בין המום כרטיסים אחרים אבל הוא עדיין שם, להוכיח וגם להזכיר לעצמי- שרק הרוב מסתדר
קרבי

את הצד הזה בעצמי קצת קשה לי להסביר.
אני אהיה בקרבי,
לא אני לא רוצה להיות בקרבי אני רוצה
אבל אני לא אומרת שאני רוצה,
אם אני אגיד שאני רוצה להיות
זה אומר שיש ספק אם אני אהיה או לא אהיה,
ואני אהיה בקרבי,

מדינת ישראל חשובה לי בצורה שאין לי מושג איך להסביר,
זה התחיל כמה שבועות לפני שסבא שלי נפטר
בדיוק גמרתי את העבודת שורשים עליו,
למדתי על מה הוא היה
העבודה מוצגת עכשיו בבית התפוצות
ובאתר של הקיבוץ שבו הוא גדל.

סבא שלי היה לוחם בפלמ"ח
והעביר לי את הכחול לבן שבדמו.
ובכל פעם שאני מדברת
או חושבת על ארץ ישראל
אני מתמלאת גאווה.
אני גאה להיות חלק ממדינת ישראל,
אני גאה להיות נכדה של סבא שלי,
אני גאה בלשמוע על סיפורי ההעלייה של סבתא שלי,
אני גאה בלחשוב על השירות של אמא שלי
ואני גאה מורשת שאבא שלי השאיר לי,
בכל פעם ששיר התקווה מתנגד וכולם עומדים אני שרה אותו עם ראש מורם עם חיוך גדול "להיות עם חופשי בארצנו" צריך יותר מזה?

אני גאה באץ ישראל,
ואני גאה במורשת של העם היהודי
ואני לא מתכוונת לוותר על זה,
לכן אני אהיה בקרבי.