עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות
מייל
danialog14@gmail.com
חברים
שאריות של החייםBlackChamomileתיאוfrikit so what??אד;-)TigerLily
lidanThese HeavencosmicBFFLonelyGirlעוד מוזרה בעולםMeshi
gamer girlThelseאפרתomerEmo LifeGhost Dog
נושאים
לא צריך לוותר
בשביל להתבגר- את לא צריכה לוותר על הילדות
בשביל שיקשיבו לך- את לא צריכה לוותר על הקול השקט
בשביל לבכות- את לא צריכה לוותר על הצחוק
בשביל לכעוס- את לא צריכה לוותר על השמחה
בשביל להגיד 'לא'- את לא צריכה לוותר על ה'כן'
בשביל לדעת- את לא צריכה לוותר על החוסר ידע

בשביל להיות את- את לא צריכה לוותר עצמך

אני בסדר... באמת שאני בסדר..

19/11/2014 21:38
דניאל
אוופ אבל מצי יגיע כבר הבנאדם שיבין שאני סתם זיוף של אושר?! מתי יגיע הבנאדם שיבין שכל החיוך שלי והמבטים השמחים שלי הם סתם תוצאה מפסימיות ודיכאון מודחק?! מתי יגיע כבר הבנאדם שכשאני אגיד ״סתם אין לי כח לדבר עם אנשים״ ישמע ״תדברו איתי ומהר גי אחרת אני לא יחזיק מעמד״ מצי יגיע בנאדם שישים זין על השמחה שלי.. שיבין שאני לשוט בנאדם דיכאוני ופסימי בנאדם שיבין שכשאני נכנסת לחדר ע חיוך ולא יוצאת זה ה הפסקתי לחייך? בנאדם שכשאני אביט בו הוא יסתכל עליי, על כולי, לא על במישהי הזאת שהמצאתי שבטח כבר דברתי עלייה מספיק... מתי אני יוכל למצא מישהו שאנ יוכל לדבר איתו על המוות ועל התאבדות ועל כל הדברים האלה שאני חושבת עליהם בסתר מבלי שהוא יהיה בשוק שהילדה שלא מצליחה לא לחייך לשלוש שניות חושבת על התאבדותת.. פשוט נמאס לי להתרחק מעצמי.. אפילו אני לא יכולה להיות הבנאדם הזה.. מה אני מבקשת מאחרים?! עזבו. פשוט עזבו אותי.. יהיה בסדר
שאריות של החייםהדסנוםנום23
19/11/2014 22:00
דניאלי...
אני כאן, את יודעת.
30/11/2014 21:56
לאן נעלמת תגידי?
דניאל
02/12/2014 18:14
אני יודעת שאת כאן, זה מהווה לי רוגע...
ואני באמת מצטערת שנעלמתי... ביום שבת כתבתי כאן משהו ואז בדיוק שסיימתי זה נמחק לי, זה הדבר הראשון שכתבתי כבר איזה חצי שנה וזה היה ממש מתסכל אז פשוט עשיתי מה שאני תמיד עושה- מתחמקת..

זה לא בסדר שנעלמתי.. סליחה
כתיבת תגובה:
שמכם:

אימייל:

קישור:

תגובה:


הקלד את המספר המופיע בתמונה:

חיפוש
ארכיון
רוגע

עם דברים כאלה אני יכולה לחרפן אנשים.. כולם לחוצים תמיד ומודאגים, אבל אני לא זוכרת את עצמי דואגת, כאילו אני תמיד דואגת למה יקרה אחר כך אבל חוץ מזה אני יודעת שהכל יסתדר.. כי ככה זה אצלי.. הכל תמיד מסתדר. כי אי אפשר שזה אהיה אחרת.. אין סיטואציה כזו..

פעם אחת קרה לי, משהו שולי קטן ולא חשוב לא היה לי איך להגיע למופע של חברות שלי, אבל הייתי שאננה מדי הייתי בטוחה שכמו תמיד הכל יסתדר, אבל לא, בסוף לא הלכתי למופע.
תליתי את הכרטיס על הלוח שהם וחיכיתי, חיכתי לסרטים שאני אראה, להופעות אחרות, לקבלות מאוטובוס, חיכיתי לדברים שכן יסתדרו, והם הגיעו, יש לי את הכרטיס עדיין על הלוח קבור בין המום כרטיסים אחרים אבל הוא עדיין שם, להוכיח וגם להזכיר לעצמי- שרק הרוב מסתדר
קרבי

את הצד הזה בעצמי קצת קשה לי להסביר.
אני אהיה בקרבי,
לא אני לא רוצה להיות בקרבי אני רוצה
אבל אני לא אומרת שאני רוצה,
אם אני אגיד שאני רוצה להיות
זה אומר שיש ספק אם אני אהיה או לא אהיה,
ואני אהיה בקרבי,

מדינת ישראל חשובה לי בצורה שאין לי מושג איך להסביר,
זה התחיל כמה שבועות לפני שסבא שלי נפטר
בדיוק גמרתי את העבודת שורשים עליו,
למדתי על מה הוא היה
העבודה מוצגת עכשיו בבית התפוצות
ובאתר של הקיבוץ שבו הוא גדל.

סבא שלי היה לוחם בפלמ"ח
והעביר לי את הכחול לבן שבדמו.
ובכל פעם שאני מדברת
או חושבת על ארץ ישראל
אני מתמלאת גאווה.
אני גאה להיות חלק ממדינת ישראל,
אני גאה להיות נכדה של סבא שלי,
אני גאה בלשמוע על סיפורי ההעלייה של סבתא שלי,
אני גאה בלחשוב על השירות של אמא שלי
ואני גאה מורשת שאבא שלי השאיר לי,
בכל פעם ששיר התקווה מתנגד וכולם עומדים אני שרה אותו עם ראש מורם עם חיוך גדול "להיות עם חופשי בארצנו" צריך יותר מזה?

אני גאה באץ ישראל,
ואני גאה במורשת של העם היהודי
ואני לא מתכוונת לוותר על זה,
לכן אני אהיה בקרבי.