עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות
מייל
danialog14@gmail.com
חברים
שאריות של החייםBlackChamomileתיאוfrikit so what??אד;-)TigerLily
lidanThese HeavencosmicBFFעוד מוזרה בעולםMeshigamer girl
ThelseאפרתomerEmo LifeGhost Dog
נושאים
לא צריך לוותר
בשביל להתבגר- את לא צריכה לוותר על הילדות
בשביל שיקשיבו לך- את לא צריכה לוותר על הקול השקט
בשביל לבכות- את לא צריכה לוותר על הצחוק
בשביל לכעוס- את לא צריכה לוותר על השמחה
בשביל להגיד 'לא'- את לא צריכה לוותר על ה'כן'
בשביל לדעת- את לא צריכה לוותר על החוסר ידע

בשביל להיות את- את לא צריכה לוותר עצמך

פחדנית

22/02/2014 21:01
דניאל
רק תחליט, מה אני בשבילך? 
הכי יפה או הכי מכוערת?
הכי מגניבה או הכי חייה בסרט? 
הכי מצחיקה הכי כייפית ושאפשר לדבר איתי על כל דבר? 
או סתם איזה עוד ילדה מהשכבה שתזרוק מחר?

דיי כבר!! נמאס לי תחליט! וכשתחליט תודיע לי אני צריכה לשבור לך את הלב...
אני לא סולחת לעצמי עוד על אותו יום ראשון ארור, שכנעת אותי לבוא לספינת פראטים השתדלתי לדחות את זה כמה שיותר אבל מי אני שאומר לא?  
רצית ש"רק נדבר ולא נעשה כלום" ובאמת האמנתי לך כי למה שתשקר? זה לא כאילו שיקרתי לי איזה מיליון פעמים לפני זה לא? אההה... נכון.. אתה כן. 
אני עד היום מתחרטת על זה, השעה הייתה שתיים וחצי והמצאתי שאני צריכה ללכת לשמור על אחותי הקטנה, אנחנו קמנו וחיבקת אותי, הפין שלך נגע דרך מכנסי הספורט בירכי תחושה שעד היום אני משחזת בחוסר רצון, ביקשת סליחה ואז שפתייך התקרבו על שפתיי, הפנתי את ראשי במהירות, לא רצתי, לא רציתי אותך, לא רציתי להיות פחדנית כמו תמיד, אך יצא שלא שבגלל שלא רציתי להיות פחדנית פחדתי להפסיק. 
"אני צריכה ללכת, נתראה מחר" אמרתי וזזתי משם. 

על המהלך הבא אני עד היום חשה אסירת תודה כלפי ליאור, אני לא הצלחתי לסנן אותך בהודעות, כאב לי הלב רק מלחשוב שאני יכולה לפגוע בך, אין בי את מידת הנקמה כשזה מגיע לדברים כאלה, "אני לוקחת שנייה את הטלפון.. לא וואצאפ לא תמונות" היא אמרה כשהיא חיקתה בצורה צולעת את קולי.. בשיעור חינוך כבר לא דיברת איתי, הסתכלתי על הוואצאפ וראיתי את מה שהיא כתבה, באותו רגע כעסתי אליה אך תוך דקות אחדות כבר הבנתי את המעשה הטוב שהתבצע.

כתיבת תגובה:
שמכם:

אימייל:

קישור:

תגובה:

חיפוש
ארכיון
רוגע

עם דברים כאלה אני יכולה לחרפן אנשים.. כולם לחוצים תמיד ומודאגים, אבל אני לא זוכרת את עצמי דואגת, כאילו אני תמיד דואגת למה יקרה אחר כך אבל חוץ מזה אני יודעת שהכל יסתדר.. כי ככה זה אצלי.. הכל תמיד מסתדר. כי אי אפשר שזה אהיה אחרת.. אין סיטואציה כזו..

פעם אחת קרה לי, משהו שולי קטן ולא חשוב לא היה לי איך להגיע למופע של חברות שלי, אבל הייתי שאננה מדי הייתי בטוחה שכמו תמיד הכל יסתדר, אבל לא, בסוף לא הלכתי למופע.
תליתי את הכרטיס על הלוח שהם וחיכיתי, חיכתי לסרטים שאני אראה, להופעות אחרות, לקבלות מאוטובוס, חיכיתי לדברים שכן יסתדרו, והם הגיעו, יש לי את הכרטיס עדיין על הלוח קבור בין המום כרטיסים אחרים אבל הוא עדיין שם, להוכיח וגם להזכיר לעצמי- שרק הרוב מסתדר
קרבי

את הצד הזה בעצמי קצת קשה לי להסביר.
אני אהיה בקרבי,
לא אני לא רוצה להיות בקרבי אני רוצה
אבל אני לא אומרת שאני רוצה,
אם אני אגיד שאני רוצה להיות
זה אומר שיש ספק אם אני אהיה או לא אהיה,
ואני אהיה בקרבי,

מדינת ישראל חשובה לי בצורה שאין לי מושג איך להסביר,
זה התחיל כמה שבועות לפני שסבא שלי נפטר
בדיוק גמרתי את העבודת שורשים עליו,
למדתי על מה הוא היה
העבודה מוצגת עכשיו בבית התפוצות
ובאתר של הקיבוץ שבו הוא גדל.

סבא שלי היה לוחם בפלמ"ח
והעביר לי את הכחול לבן שבדמו.
ובכל פעם שאני מדברת
או חושבת על ארץ ישראל
אני מתמלאת גאווה.
אני גאה להיות חלק ממדינת ישראל,
אני גאה להיות נכדה של סבא שלי,
אני גאה בלשמוע על סיפורי ההעלייה של סבתא שלי,
אני גאה בלחשוב על השירות של אמא שלי
ואני גאה מורשת שאבא שלי השאיר לי,
בכל פעם ששיר התקווה מתנגד וכולם עומדים אני שרה אותו עם ראש מורם עם חיוך גדול "להיות עם חופשי בארצנו" צריך יותר מזה?

אני גאה באץ ישראל,
ואני גאה במורשת של העם היהודי
ואני לא מתכוונת לוותר על זה,
לכן אני אהיה בקרבי.